"נעים מאוד, אורגזמה", היא אומרת לי בחביבות.
"נעים מאוד, ענבל", אני משיבה לה בחיוך ואז צורחת: "תגידי לי,
יא חתיכת שרמוטה! לכולם את נכנסת בין הרגליים - חוץ מאליי.
למה? למה?! מה עשיתי? למה כל פעם שאני כל כך קרובה את עושה
אחורה פנה, מראה לי אצבע משולשת ואז בורחת בדילוגים מהירים?
למה האורגזמה היחידה שאני מכירה, זה המשקה האלכוהלי שמוכרים
בברים אפלים?".
האורגזמה מחייכת אליי בחיוך עייף. בטח, היא כל היום רק גומרת,
לא יכלה לתת גם לי קצת?
"תגידי, מה הבעיה שלך? למה האורגזמה הגברית כזאת נחמדה ונותנת
לכל הגברים לגמור כל הזמן בכזאת קלות ואילו את, הנשית, כזאת
מרושעת? מה סך הכל ביקשתי?", אני ממשיכה להתקיף אותה, "פעם אחת
בחיים לגמור כמו שצריך! עזבי כמו שצריך, לגמור! אני אפילו לא
מבקשת כל הזמן. את יודעת מה? אני כן. זה כל כך נורא? אני אפילו
לא אדבר על מולטי-אורגזמה שנראית לי מיתוס הזוי מתקופת
הדרקונים וההוביטים...".
האורגזמה משועשעת. בטח, היא לא מבואסת כמוני. היא מרימה את היד
הערטילאית שלה ומשחקת אותה הפייה הכחולה של פינוקיו: "תראי, זה
לא שאני בורחת, את פשוט לא יודעת איפה למצוא אותי..."
"אז איפה אני יכולה למצוא אותך?",אני שואלת אותה כמו מאמינה
אחרי הגורו ההודי שלה.
"בתוכך..."
"איפה? בראש? זה משהו פסיכולוגי?"
"לא, בשער הנשמה שלך..."
"בלב? אני צריכה להרגיש אותך ואת האהבה בתוכי כדי שתפרצי?"
"לא... בכוס שלך! בין הרגליים!"
"לאאאאאאאא! באמת?", אני שואלת בציניות. "אבל למה להשתמש במילה
המכוערת והזולה הזאת?"
"אז מה את רוצה שאני אגיד? פות?", היא מיתממת.
אני חושבת שבאותו רגע התעלפתי. אני לא יודעת איזו מילה יותר
גרועה. כנראה שרק לבנות מותר להגיד "כוס" כדי שזה ישמע בסדר,
בערך כמו שרק לכושים וליהודים מותר לצחוק על עצמם ולא אחרים כי
אז זה לא "פוליטיקלי קורקט".
"אז איך אני עושה את זה?", אני שואלת אחרי שהיא משפריצה עליי
סילון נוזלי ושקוף כדי להעיר אותי. אני לא רוצה לדעת מה זה...
"תגעי בעצמך, תאהבי את עצמך..."
"תראי. תשמעי. תביני. עם כל הכבוד, ויש כבוד, את לא מגלה לי את
אמריקה. כבר הפכתי ובדקתי והצצתי. זה לא כל כך מעניין לגלות את
אמריקה לבד. וודי אלן פעם אמר שהסקס הכי טוב בעולם זה עם האדם
שהוא הכי אוהב, וזה במקרה עצמו... אז נכון, אני אוהבת את עצמי
וחושבת שאני סקסית ומצחיקה ובעלת חוש הומור, אבל תודה, אני לא
מרגשת את עצמי... ", אני מסבירה לה.
"אבל אם לא תצליחי לבד, איך תצליחי עם אחרים?", היא שואלת
והשאלה מהדהדת באוויר.

יש בזה משהו. קראתי פעם סקר שבו בסביבות ה-40 אחוז מהנשים לא
גמרו אף פעם. עזבו את זה, אתם יודעים כמה נשים חשבו כל החיים
שלהן שהן גמרו והן לא?
זה לא מדהים שרק בשלושים-ארבעים שנים האחרונות הנשים בכלל
גילו שיש אורגזמה?
וזה לא אשמתנו. בנות מתביישות להגיד שהן לא גומרות. הן
מתביישות להגיד שהן מאוננות. הן מתביישות להגיד שהן לא. הן
מתביישות להגיד בפה מלא לגבר שהן אוהבות אוראלי. הן מתביישות
להגיד שהן אוהבות לגמור ובגדול ושהן רוצות עוד פעם. הן
מתביישות אפילו להגיד בביטחון מלא בלי לעפעף: "כן, מותק. אני
אוהבת סקס. אני אוהבת לצעוק, אני אוהבת לגנוח, אני אוהבת לרכב
עליך. מה תגיד על זה?".
אני בטוחה שאותו גבר אירעי יתעלף במקום.
לא, דיבורים כאלה קורים רק ב"סקס והעיר הגדולה", רחמנא ליצלן.
באמת נראה לכם שנשים כאלו משוחררות קיימות במציאות ושכל העולם
ואישתו יתפסו מהן "כלות" (מלשון "כלי")?
חה! הצחקתני. אין מצב.

והגברים? מה תפקידם בכל הסצנה הטראגית הזו?
הם, מה אכפת להם. הם גומרים. הרבה. כמה פעמים ביום ובלי מאמצים
מיוחדים.
אז נכון, יהיו את אלו שיאמרו: "אני רוצה שתגמרי כי אכפת לי
ממך".
אני חושבת שאכפת להם יותר מהאגו. שגבר יודה שהנשים שאיתו לא
גומרות כמו מטורפות? חלילה.
ומה הנשים עושות? הן מתביישות לומר: "חמוד, אתה לא עושה את זה
כמו שצריך וחוץ מזה נשים לא גומרות מחדירה, אתה יודע. אני
צריכה שתרד לי וכמו שצריך". הן לא יסבירו לו איך בדיוק.
ואם הן יצליחו סוף סוף להגיד את זה, הגבר המאצ'ו יאמר: "מה את
מדברת? את לא יודעת מה את אומרת. כל הנשים צרחו ונדבקו לתקרה
בגללי".
חמוד, כל הנשים זייפו וזייפו בגדול.
תראו לי אישה אחת שמעודה לא זייפה? או שהיא בתולה או שהיא
נזירה או שהיא מלאכית טובה אבל תהיו סמוכים ובטוחים שזה יקרה
מתישהו במהלך חייה.
או שהיא תזייף כי הוא חרא ולא אכפת לה ממנו והיא רוצה לסיים
כבר את הסיוט הזה, או שהיא תזייף כי הוא לא משהו או לא בא לה
באותו רגע אבל הוא חשוב לה והיא לא רוצה להרוס לו את האגו.

אז לזייף זה בסדר מידי פעם, לא באופן קבוע. סך הכל, זה אתן
שמפסידות ובעצם גם כל הנשים שיבואו אחריכן שייפלו על גבר שחושב
שהוא מלך אבל הוא בעצם יותר דומה לצפרדע.

אבל אני סוטה. הרי אנו דנים באורגזמה בעצמה ובכבודה ולא בזיוף
שלה. ובכן, על חמישה גברים מדברת התורה (שלי בכל אופן) והדרכים
לטיפול בהם:
יש גברים שלא יודעים איך לעשות לנו לצעוק ולרעוד- אם אתם
סטוצים, אז כמובן לבעוט אותו מהמיטה ולא לראות אותו לעולם. אם
אפשר, גם להפיץ את שמו ועוונותיו ברבים. אם זה בנזוג קבוע, אז
לשבת איתו ולדבר יפה ולהסביר מה את רוצה ואיך. אם את לא יודעת,
אפשר ללמוד ביחד על דרך הניסוי והטעיה...
יש גברים שיודעים אבל לא בא להם- אם זה מקרה חד פעמי, ניחה.
אם זה על דרך קבע - ל-ה-ע-י-ף ומהר. אף אחד לא שווה את זה
שאחרי הסקס תרוצי לשירותים ותביאי ביד. בשביל  זה את לא צריכה
אותו.
יש את אלו שחושבים שהם יודעים אבל הם לא- איום ונורא. עברו
עליהם בטח כמה נשים עצלניות שלא הינחו אותם וזייפו כנראה כדי
לנקום במין הנשי. אם זה גבר מסכן שפשוט הוטעה זמן רב והוא שווה
השקעה, תשקיעי. אם הוא תופס מעצמו ולדבר אליו זה כמו לחומה, אז
אתן יודעות מה התשובה...
ויש את אלו שחושבים שכל הנשים הן אותו דבר ומה שעושה את זה
לאחת, עושה לשניה-  הסיוט הנשי בהתגלמותו. אפשר לעשות עליו
סרט אימה והוא יצליח בו יותר מהסרטים על פרדי מיודענו. הוא
בטוח שהוא יודע יותר טוב ממך ושהוא המאהב האולטימטיבי. הוא לא
מקשיב וגרוע מזה, לא קשוב אלייך. אם הוא אטום, כדאי שימשיך
ליהנות עם הנקבה היחידה שתסבול אותו: יד ימין. שלו.
ויש את מתי המעט שיגרמו לך לחרוט בקירות, לחרוך את הסדינים
ולהיזכר בתודעתך בתואר העילאי: "הזיון הכי טוב שהיה לי
בחיים"- לשמור בעשרים אצבעות (גם של הרגליים). אם את יכולה,
תתחתני איתו. אם הוא נשוי, תגנבי אותו והכי חשוב: תתני לי את
מספר הטלפון שלו בדחיפות...