יושבים על ראש המגדל,
ומשתינים על כולם מלמעלה,
מרטיבים בסירחון את
העכברים, ההולכים מטה.

עיני העכברים נשואות
למעלה, אל ראש המגדל.
מנסים לטפס ולהגיע,
אל המקום הצר, הקטן, המבטיח.

אבל השתן המגיע מעל,
מסריח, והם מסתתרים.
לא מבינים מאיפה זה בא.
בודקים, שואלים, עסוקים.

ואלו מלמעלה, מחייכים, שבעים,
מביטים אל העכברים המתרוצצים,
נהנים מכל רגע, ומשפריצים מוסר
לכל עבר, לכל עכבר ועכבר.

ועכבר, לטפס עד הראש, אם יצליח,
יביט סביבו, שמן ונפוח,
ישיל מעליו את עכברותו
וישתין בקשת בכל עוצמתו.