יושבים על ראש המגדל,
ומשתינים על כולם מלמעלה,
מרטיבים בסירחון את
העכברים, ההולכים מטה.
עיני העכברים נשואות
למעלה, אל ראש המגדל.
מנסים לטפס ולהגיע,
אל המקום הצר, הקטן, המבטיח.
אבל השתן המגיע מעל,
מסריח, והם מסתתרים.
לא מבינים מאיפה זה בא.
בודקים, שואלים, עסוקים.
ואלו מלמעלה, מחייכים, שבעים,
מביטים אל העכברים המתרוצצים,
נהנים מכל רגע, ומשפריצים מוסר
לכל עבר, לכל עכבר ועכבר.
ועכבר, לטפס עד הראש, אם יצליח,
יביט סביבו, שמן ונפוח,
ישיל מעליו את עכברותו
וישתין בקשת בכל עוצמתו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.