כמו אור באפלה בלתי פוסקת,
כך הארת לי
חיי.
כמו שפע הנפתח בפני אדם,
כך אתה פתחת
עיניי.
כמו משהו שכל תכליתו אחת,
כך הייתי קיימת
בשבילך.
כמו כאב של אש צורבת,
כך נכוותי ונפגעתי
ממך.
כמו סערת רוחות קוצפת ופורעת,
הרעשת כל עולמי
והיית.
וכמו ששוקטת לפתע הסערה ונעלמת,
כך גם אתה
עשית.
כמו נחלים איתנים בשיא עוצמתם,
כך זורמים ממני
שיריי.
כמו שעשו אז יוצרים דגולים,
מבטאת אני את
כאביי.
כמו הריגוש שחשתי בעת הכתיבה,
כך מרגיש אתה
הקורא.
כמו שנעתקה פעם נשימתי בחיקך,
עוד צפוי שישוב
ויקרה.


ככה בחיים, ככה בשירי...
חוקיות מטורפת שכלואה במעגלי אינסוף ואיננה פוסקת...
הרגע פסקה!