טל בלייכר / היא |
אך אינה מבינה את פשר החיוך.
הם מסתודדים ביניהם, מחזיקים ידיים
והיא אינה זוכרת את קשר השיוך.
כששניהם שוב מתנשקים, מחליפים עוד נוזלים
הוא מחזיק בשדיה שם בגן הציבורי.
היא בוכה, היא שותקת - אחרים שואלים,
זורקת עצמה לרחוב אחורי.
מרחוק היא עוד שומעת את צחוקם הנישא עד שמיים.
חלומה לא ישוב לדמיון פעמיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|