כשהפה נפתח והלסתות נפערו.
השתחררה צעקה שכמותה לא הייתה
רגשותיי שכבלתי, פתאום השתחררו-
נפלתי נפילה רכה.

החומה נפרצה והכול אז יצא
הפה שנפתח הלך  ונשרף
כמו פטיש בראש זה חונק ולוחץ
רוצה לצאת החוצה, רוצה להתפרץ.
בלב עצור נשימה גיליתי שם הכל
סודותיי אמונותיה רגשותי דעותיי
הם פתחו אותי עד הסוף
כמו גופה שלאחר המוות הוציאו ממנה את הקרביים.
הלבן הטהור כמו  ילד קטן
תמים עדין מושך אך ביישן
כמו פוביה מאוויר כך חייתי תמיד
עוד לא הבנתי את פשרם לעתיד.

טוהר זה הוא שגרם לי להוציא את הכל
הוא שם קרא לי לבכות מתחתו
כמו פירצה שמזמינה גנב
לבן  הוא שמזמין את אורחיו
לבן שדורש שיכתבו עליו עכשיו
ואני שלא יודעת איך זה קורה
ואני ששנאתי שזה עולה
ואני שהולכת ונסגרת עוד יותר.
גרם לי להיפתח
גרם לי להשתנות
מה דף לבן כבר יכול לעשות?
ובסוף שהבנתי שיש לי פחדים
הלכתי בטיפשותי ושרפתי ת'דפים
הלך הפירסום ה'גלורי' והזוהר.
התהפך העולם .
נסגר בי הצואר.

ושוב הוא גורם לי לבושות ומשם לפחדים
שוב זה עולה ומעלה בי קשיים
שוב את אותה שאלה אני שואלת
שוב מישהו חושב שאני הגואלת
שוב אני רוצה לחזור לעצמי
שוב זה חוזר והפעם לא זמני
אני מבקשת שוב ושוב, לא שוב.
אני מבקשת בבקשה, תשוב.

כשהפה נפתח והלסתות ננעלו
בסוף הרוחות עוד יירגעו
הגשם החל לרדת- אני ניצחתי
השקט שאחרי הסערה היום לפניי ההתרה.


24 ינואר 2000