מעל פסגת הר צופים,
כלב רועים כנעני פועה,
וניגון עתיק וחרישי,
מסתעף,
מצטעף, מבעד לזגוגיות האדם -
בכוסית יין, ריקה.

וכל משכני,
הוא ריפיוני, הוא דימיוני,
שצונח לאסופת תווים,
ברורים,
שמעולם לא נשבו,
בין השמשות,
מעל מגדל הקידוש.


ובמבוא,
קול השופר -
בתיפופי רעם,
וברק.
שנצרבים מעל כתובת המנגינה,
מבלי להניד עפעף,
מתערבבים,
בברכת גרמי שמיים.