שאלה השגורה בפי כולם היא איך נראים לאחר המוות החיים. ואני,
אני רוצה לדעת איך נראים החיים לאחר החיים. כמו קשת בענן
שצוחקת מבעד לעננים. כל יום אנחנו תוכניות, מטרות וחלומות
רוקמים. כל יום אנחנו מאבדים עוד ועוד אנשים אהובים ונושאים
אותם בלב עד שאנחנו הולכים. כל יום הוא תחושה של התמודדות עם
מציאויות שונות, כל יום הוא סיפור חיים בפני עצמו. הרבה מחשבות
עם קורטוב של זיכרונות. הרבה מעשים הסוחפים לתוצאות, כשבדרך
אנשים נוספים והכרויות. אבל כל יום שעובר הוא מת ולא ניתן
להשיבו, ויום למחרת הוא היום שאחרי החים ואיך גורמים לו להיות
מלא ומתעלה על זה שחלף? שיישאר בתודעה ולא יעוף כמו עלה נידף.
כל יום אני מתעוררת כמו תינוק, עם מחשבה ריקה ובונה עוד חלקיק
במסע הקסום שנקרא החים שבבריאה. כל יום אני מרגישה מה? נכספת
כל כך להרגיש אהבה. כל יום עוד תא מתאדה לחלל, כל יום עוד
זיכרון ממך נשלל. ומה נשאר ממך לבסוף, האם משהו יכול לענות, מה
משאיר אחריו אדם מלבד גרם של עצמות? בחיים שאחרי החיים צריך
בחכמה לנצל את אלו הרגעים, העשויים להיות מעטים וסופיים.
אלוהים תעשה שכל יום יתחדש, תן לי את הכח להפליג ולחיות את
העבר ולו לרגע נכסף ובודד אחד. תן לי את הכח לחזות דברים
ולהכניס רק טוב ויופי לביתי בפנים. אלוהים שתמיד יהיו עוד
רגעים. אלוהים שתמיד יהיו חיים לאחר החיים.