בחורים הם דבר משגע (באופן חיובי ושלילי), תמיד יודעים לשמח
אותך כשאת עצובה, ולהעציב אותך כשאת שמחה, לחמם לך את הלב או
לשבור אותו כמו קוביית קרח.
הם עושים לך טוב, אבל גם רע. "למה הם לא מובנים?" אני שואלת,
אך אינני מקבלת תשובה.
פגשתי בחור אחד, שכל כך התאים לי, נראה טוב, בעל אומץ,
אופטימי, חברותי.
הוא התייחס לכל בת כאל משהו פשוט, משהו שהוא יוכל להשיג בקלות,
אלא שהוא לא יתאמץ, בגלל שלדעתו כולן רוצות אותו. ניסיתי
להוכיח לו שהוא טועה, אבל תוך כדי זה, התאהבתי בו.
הוא הפך להיות החבר הכי טוב שלי, מישהו שאני מספרת לו הכול, כך
שלא יכולתי להסתיר ממנו את רגשותיי. גם לא ממש ניסיתי. כמובן
שזה החמיא לו והאדיר את האגו שלו, שגם ככה כבר היה גדול
במיוחד, אבל הוא השתדל לא לייחס לזה חשיבות. בשלב מסויים הוא
קצת נמשך אליי (או שאולי אני דמיינתי?) ואז הוא החליט שאוליי
שווה לתת לי צ'אנס. יום אחרי שהוא קיבל את אותה החלטה, הוא
שינה כנראה את דעתו ושכח להודיע לי, בגלל שהוא הזמין מישהי
אחרת לצאת איתו. אותה מישהי סיפרה לי על כך ממש במקרה, ואני כל
כך נפגעתי... מה הוא עשה? הפך את הכול, האשים אותי בזה שבכלל
דיברתי עם המישהי ההיא עליו. טען שהוא לא מבין איך יכולתי
לחשוב שהוא באמת יתייחס אליה, ושהעובדה שהוא נותן לי צ'אנס לא
אומרת שהוא מתחייב לי או משהו. נפגעתי ושתקתי. האהבה עיוורת.
הזמן עבר, החלטנו על ידידות בלבד, אבל האהבה שלי אליו רק גברה,
ככל שהכרתי אותו יותר גיליתי בו יותר חסרונות. לא נתתי
לחסרונות שלו להפריע לי, אני המשכתי לאהוב אותו, והמשכתי לחכות
לרגע שבו הוא יקלוט כמה אני אוהבת אותו, ושבעצם, יש לו אותי
והוא לא צריך אחרות. הרי אם הוא יכול להיות חבר כל כך טוב שלי,
למה הוא לא יכול להיות החבר שלי?
שירה, אותה אחת שאיתה הוא קבע אז לצאת (באותו זמן שהוא "הואיל
בטובו" לתת לי צ'אנס) נשארה בסביבה, חיזקה את הקשר שלה איתו.
ואני, כבר רציתי שמישהי תרחיק אותו ממני, כדי שאוכל להמשיך
הלאה, למצוא לי מישהו אחר, שיאהב אותי, ולא יזלזל בי ויצפה
שאני כל הזמן אתאים את עצמי אליו ואתאמץ בשבילו, מישהו שירצה
אותי כמו שאני.
בכל מקרה, דיברתי איתו בטלפון פעם אחת, והוא אמר לי "אם לא
הייתי נותן עכשיו צ'אנס לשירה, אולי הייתי נותן צ'אנס ליערית,
ואחריה ברשימה, אממממם, אולי הייתי יוצא עם הדס." נעלבתי "היית
יוצא עם הדס ולא איתי???" הוא אפילו לא התבלבל. "אבל את לא
נחשבת. אין שום קשר אלייך".
"אין שום קשר אליי" אמרתי, ספק שואלת, ספק קובעת זאת לעצמי
כעובדה.
והוא, ישר התחמק, התחיל לעשות השוואות ביני לבין הדס. אבל את
מי מעניינת הדס, אם הוא בכלל לא התייחס אלי, ואני כל כך אהבתי
אותו וחיכיתי רק לו?
אחרי השיחה הזו חשבתי על העניין. ואם ככה בחור מתנהג גם אחרי
שהשקעתי כל כך הרבה ונתתי לו את כולי (לא פיזית!), אז אני ממש
לא מבינה בנים. לא, בנים הם משהו מיוחד...






-היצירה נכתבה כנגד היצירה בבמה "בנות":
http://stage.co.il/Stories/23066-