הנה הילדה שאני אוהב
בשתי צמות ובשמלה.
ופתאום אני מרגיש בלב
מין רגש מוזר אבל נפלא.

היא פשוט מושלמת
עם עיניים של מלאך.
כשהיא מסתכלת לעברי
אני מסמיק ומובך.

אני ילד ממוצע בערך:
עיניים כחולות, שיער שחור,
דיסלקציה קלה והומור שנון.
אני יודע לומר את הא"ב לאחור.

אז יום אחד אזרתי אומץ
והחלטתי לכתוב מכתב.
שמתי לה אותו בתיק,
מקווה שהיא תאהב.

למחרת בבית הספר
היא חלפה על פניי,
אפילו שלום היא לא אמרה לי,
כאילו אין לה רגע פנאי.

לא הבנתי מה קרה לה,
למה האווירה בינינו כל כך כבדה.
מסתבר שבגלל הדיסלקציה כתבתי לה
"את חמורה" במקום "את חמודה".