הכול שחור מסביב,
באר ללא תחתית,
דרך ללא מוצא.
נמצא בתוך בועה חשוכה.
לבד, לגמרי לבד.
אף אחד לא ישמע,
אף אחד לא ידע.
מחכה לפגיעה בקרקע מוצקה,
והקרקע לא מגיעה.
הנפילה ארוכה.

לבסוף זה מגיע
לא הקרקע - התודעה.
פורש ידיים
ושוב לי כנפיים.
בהתחלה קצת מבולבל,
היכן זה למטה והיכן זה למעלה.
לבסוף מתרומם ומציץ לאחור,
הבאר שם נמצאת הרחק מאחור.

המבט לעכשיו וקצת לפנים,
שלא ניכנס לענן השחור.
והבאר מאחור נמצאת גם לפנים,
וכשאביט לצדדים אראה מן השחור.
השחור לי מזכיר לפרוש הכנפיים.
הבאר הטובה מזכירה את עצמי.
והבאר בתוכי, תמיד איתי.
וכשקצת לי צמא ממנה אשתה.