פעם היתה לי חברה, קראו לה רותי.
גם היום היא חברה שלי אבל בתוספת ישות אחת שהיא בעלה, ובתוספת
ישות שהיא עדיין אורגנית למדי - העובר שלה.

אבל מזמן מזמן היא היתה בתולה סקסית, וגם היתה לה תאומה.
הן היו זהות לגמרי ולקח סמסטר שלם כדי להבדיל ביניהן סוף סוף.

ת'אמת? אותה הכי אהבתי, וככה חיינו לנו בשלום ובשלווה, כשהן -
זוג בלונדיניות עדינות למראה בשנות העשרה לחייהן, בעלות לחיי
שיש בוהקות ונפש אמונה על ספר הנימוסים - נסחפות אחרי למעמקים
האפלים של הפורקן והחיים המעשיים יותר.

אט אט הן עברו שיכלולים ושיפורים למכביר ויום אחד אפילו תפסתי
את כולנו מאופרות בבגדי תצוגת אופנה רוקדות בפראות לצלילי
צרחות הצחוק של עצמינו והטראנסים הבלתי נגמרים של בריטני ספירס
שהיתה אז כוכבת עולה ושל חבר מרעיה כמו הבאקסטריט בויס, אפילו
כללנו שם את הברבי גירל של אקווה בשביל הקטע.

היום בא לי לבכות כשאני נזכרת איזו מוזיקה אהבתי. איכס.

יום אחד תפס שדון האהבה את התאומה השניה.
לא עבר זמן רב עד שמצאנו אותה מתנשקת בחשאי עם ג'ינג'י טיפוסי
ומרצין שלקח אותה הרחק מעמנו לאולם חתונות מפואר.

נשארנו שתינו. הייתי מגיעה אליה לארוחות ערב שכללו דמעות
וטוסטים עם חצילים. תמיד כשהגענו לקטע של היוגורט או הגלידה
היא ידעה מראש שעליה לעצום עיניים בזעזוע עקב מנהגי השפל למלא
כפית מהגביע החבוט ולהצמיד אותה באגריסיביות לאפי. רק כך, עם
כתם הירואי - יכלתי להמשיך בזלילה המסורתית.

האמת היא שדברנו המון על החיים וגם על המוות. היא הרגישה שהיא
אבדה לפחות את מערכת העורקים הראשית של גופה כאשר ההיא התחתנה.
לפעמים היינו גוזלות את תאומתה מזרועות השגרה רק כדי לרקד לה
קצת על המצפון ולסחוב אותה עמנו לשינה מרעננת של בוקר על החוף.
היא היתה מגיעה עם ידיים שחורות מקרצוף סירים וכל כולה יומרנות
עיקשת להמשיך להיות נשואה.

יום אחד שכבנו על החוף בטן גב, אבל  בעיקר כדי שהגב ישתזף
ויהיה יותר יפה. אני כמובן  שרועה על בטני בנקודה הכי חמה
ומלאת שמש שמצאתי, ללא כל הגנה מודרנית מקרניה הארסיות.

והן, כזוג סחלבים ששתו לבן, שוכבות מתחת לסככה מוצלת עם מקדם
הגנה מספר 200 ותרסיס נגד מדוזות בהיכון. לא עזרו צרחותי ש"כאן
יותר כיף" נאלצתי להגיע עד אליהן ולנחות על גבן בכבידות. כמעט
נרדמתי כשפתאום התחילה הזאתי לזעוק כאילו דינוזאור מהלך בבקיני
על קו החוף: אמא'לההה אני מרגישה תנועות! אההה!

כשהתברר לאשורו של עניין שהאשה הנרגשת בבגד הים כוללת בתוכה גם
עובר יפה עיניים הרגשתי איך כדור הארץ מטה את עצמו לצד מסויים,
מסתכל על הירח ולא יודע איך לפתוח את השיחה. בעוד הן ממררות
בבכי, מתחבקות בהתרגשות ומעלות את מפלס הים התיכון עד לאמצע קו
הלילך הלכתי בלי בושה לקנות להן תפוזינה וגם חבילה אחת של
"ווג" כדי שתרגענה.

אחרי שהתעטפנו בעשן סמיך התחלנו להרגיע אותה במשפטים חסרי תוכן
כמו:
"היום זה קל לגדל ילדים כמו לעשות אינסטנט פודינג" או:
"אלפי אנשים מחכים בתור כדי לאמץ ילד קטן".

אבל כלום לא עזר ואז הבנתי לראשונה שיש מעשים שאין מהם דרך
חזרה, ושכמו כולם גם אני אי פעם אצטרך להמר ולגדול.

סרטן בודד הזדחל על הסלעים והביט בי בעיניים עיפות. נפיחות
מוזרה בצד גופו גרמה לי לחשוד שמא הוא בלע בטעות מערכת שיניים
תותבות שנפלטה למים מפי הזקן בבגד הים הירוק שנוהג לשחות כאן
כל החורף.

הבטתי חזרה בעיניו וראיתי בהן המון תום. סרטן זקן על סלע
אפרפר. זה מה שנשאר.