הכרתי מישהו לפני פחות מחצי שנה, הוא היה כל כך מצחיק. מה שלא
ידעתי זה שהוא נכווה מאהבה ולא הבנתי איך הוא יכל להתנהג,
כאילו הכל טוב לו למרות שידעתי, שהוא לא ממש מכיר אותי אז אין
סיבה שהוא ישר יפתח את ליבו בפניי...
לאט לאט כשיותר היינו בקשר אבל לא קשר כזה שאני רואה אותו, אני
בכלל לא ראיתי אותו, הקשר שלנו היה רק בהתכתבויות באיי סי קיו
אבל אפילו הרגשתי שאני רוצה אותו, עכשיו שאני חושבת על זה אני
לא מבינה, איך אני אותה הנערה שכל כך פחדה להתאהב שוב הרגשתי
כך. זה לא בגלל שאני לא מאמינה באהבה אלא ההיפך הוא הנכון אני
פשוט חששתי שוב להיפגע, לא רציתי להרגיש איך שוב הלב נשבר
לאלפי רסיסים כל כך קטנים עד כי אין אפשרות לחבר אותן חזרה.
אבל בכל זאת חשבתי לעצמי, שאני הפעם לא חושבת אני פשוט מרגישה
ופועלת על פי צו ליבי, אז זה מה שבאמת עשיתי התכתבתי איתו כי
הרי זה היה סוג הקשר ואז התחלתי להרגיש איך הוא משתלט לי על
הלב.
לאחר כמה זמן, החלטנו להיפגש הפגישה הייתה כיפית, ובחיים שלי
לא ראיתי כאלו זוג עיניים כובשות, העיניים שלו כל כך עמוקות לא
יכולתי להסיר את העיניים שלי מהן, אני חושבת שהוא גם שם לב לזה
אבל זה לא עניין אותי.הייתי יותר מדי שקועה בו והיו רגעים
שאפילו לא שמעתי את מה שהוא אמר פשוט צללתי למעמקים שבעיניים
שלו והרי אני אדם שלפי העיניים ישר יודעת, עם איזה סוג של אדם
אני מדברת וזה פשוט כמו שהיה, הבנתי שהוא כל כך רגיש ממה שהוא
נראה וכל כך אמין עד שהרגשתי שאני יכולה לסמוך עליו בכל מצב,
נכון שזה נשמע מוזר אבל זה מה שהיה.
הפגישה הסתיימה וחזרתי לבית כולי מהופנטת, מכל דקה שהייתי איתו
וידעתי שהתאהבתי בו אבל עדיין פחדתי, לא ידעתי מה הוא מרגיש,
גם לאור העובדה שהוא בכל זאת עבר אכזבה לא קלה עם האקסית וכל
כך רציתי להאמין שיש לו משהו אליי, אבל ידעתי שהתרופה הכי טובה
בשבילו זה הזמן וחיכיתי שפשוט יבוא הרגע שהוא גם ירגיש משהו
אליי לפחות קיוויתי.
כך הקשר נמשך, הוא התחיל לומר שהוא מרגיש משהו אליי ושהוא
מטורף עליי, הוא לא יודע כמה שהמילים האלו נגעו בליבי ויותר
הטריפו אותי.
למרות שרציתי להאמין לא חשבתי שהוא מרגיש ככה, רק חשבתי שהוא
מבולבל. במבט לאחור אני חושבת איך יכולתי להיות כזו עיוורת,
הרי אני ישר קולטת אנשים אז איך לא שמתי לב.
כך חלפו להם, עוד כמה ימים אולי שבועיים או יותר ושוב נפגשנו,
הרגשתי שבפגישה הזו אני פותחת את הקלפים על השולחן ולא אכפת
לי, כיצד היא יגיב או שיהיה מבולבל לפחות זה מה שהתכוונתי
לעשות.
ראיתי אותו במקום אשר קבענו והשתתקתי, שכחתי מכל אותן המילים
שרציתי לומר היה לי בלק אאוט אחד גדול שלא נעלם.
כל מה שתיכננתי לומר פשוט נעלם פחדתי להתמודד עם זה ואז
השתלטתי, על עצמי ושאלתי מה הוא מרגיש אליי והוא פשוט לא הצליח
להסביר, כל כך כאב לי הלב באותו הרגע, ידעתי שאין לי זכות
לצפות ממנו ליותר מדי אבל רציתי לדעת שהוא גם מרגיש אליי משהו
חזק כמו שאני אליו, כנראה שזה מה שהוא הרגיש ופשוט לא מצא את
המילים הנכונות, או שזה פשוט לא היה זה.
התכוונתי להראות לו שאני כן מעוניינת בו, אבל במקום זה התנהגתי
כאילו הוא ממש לא במחשבותיי, כל שנייה נגעתי בפלאפון ושאלתי מה
השעה והסתכלתי על ההודעות בפלאפון פעם אחר פעם.
זה לא היה כי לא רציתי אותו פשוט הייתי נבוכה והתביישתי כל
כך.
אמרתי לו שאני רוצה ללכת, זה לא מה שבאמת רציתי, רציתי רק
לשמוע אותו אומר אל תלכי תישארי, אבל לא שמעתי את זה, כנראה גם
הוא הרגיש נבוך באותה הצורה כמוני, או שהוא פשוט הרגיש שאני לא
מעוניינת בו כי ככה התנהגתי מבלי להתכוון.
הוא ליווה אותי והסתכל עליי במין כזה מבט,.שהרגשתי שזהו כל
הקשר הולך להשתנות ושהאדם המיוחד הזה הולך להיעלם מחיי, כמו
שחשבתי זה מה שהיה הקשר התנתק לתקופה של חודש בערך, הכרתי
מישהו וכדי להתגבר על המלאך המיוחד שלי הכרחתי את עצמי להתאהב
בבחור החדש שהכרתי, הוא היה דווקא נחמד, מבין ומקסים בדרכו
שלו, הוא באמת הראה לי שהוא אוהב אותי, אבל זה לא הלך לא
הרגשתי שאני מאוהבת בו, ואז התחלתי להשלות את עצמי הכרחתי את
עצמי לאהוב אותו כי חשבתי שמגיע לו שהוא יקבל את אותו היחס
שהוא מעניק לי אז נעשיתי צבועה, התכחשתי לעצמי ולמה שאני
מרגישה, הרגשתי כל כך רע מבפנים. חגגנו את יום האהבה ביחד
עשיתי דברים שגרמו לכך שהשליתי אותו והוא חשב שאני לא אוהבת
אותו אלא מאוהבת בו, למה פשוט לא קמתי ואמרתי לו שזה לא אמיתי?
למה? אז זהו שאני לא יודעת גם באותה תקופה הרגשתי כל כך לבד
שפשוט הייתי צריכה לדעת שמישהו חושב עליי ואוהב אותי אני יודעת
אני אגואיסטית לפחות כך הייתי...
הזמן חלף לו והנתק מהמלאך המיוחד שלי רק הלך והתעצם, לא היה
דבר שיכולתי לעשות בעצם יכולתי לשלוח הודעה אבל לא למה שאני
אשלח? תמיד היו לי כללים כאלו לגבי בנים שתמיד צריך להיות
אדישה אליהם אבל אני יודעת שטעיתי.
לאחר אותה תקופה, אזרתי אומץ ושלחתי לו הודעה באיי סי קיו והוא
אמר שיש לו חברה והיא האחת שהוא תמיד חיכה לה, הרגשתי איך אלפי
סכינים דוקרים אותי שוב ושוב בלב, אבל כמובן שלא הראיתי את זה
והתנהגתי רגיל, אמרתי לו שאני שמחה בשבילו ושיהיה לו רק טוב
וסיפרתי לו שאני מאוהבת בחבר שלי, למה שיקרתי? למה לא הודיתי
שאני מרגישה את הכאב הזה הורס אותי מבפנים? התשובה עדיין לא
ברורה לי כנראה שאני בעצם פחדנית לפחות כך הייתי.
למרות שלכל אחד היתה מערכת יחסים איכשהו שמרנו על קשר במצב
פושר, יום אחד נכנסתי לאיי סי קיו וראיתי שכתוב בהודעת אווי
שלו דבר כה עצוב, שאלתי ישר מה קרה ואם יש משהו שאני יוכל
לעשות שאולי יעזור הוא אמר שאין דבר כזה ושלא בא לא להתכתב אבל
תודה בכל זאת ואז כמובן שלא הנחתי לו למרות שלא היה בראש שלו
להתכתב איתי, אני לא וותרנית להיפך ועוד בכלל שאיכפת לי מהאדם
הזה אני יותר עקשנית לדעת מה קרה ואכן התעקשתי והוא סיפר לי,
שידידה שלו איכזבה אותו, הרגשתי כל כך רע ולא הבנתי למה פוגעים
באדם הכל כך מיוחד הזה.
כשהוא סיפר לי, הרגשתי שאני שוב קרובה אליו ואז התחלתי להרגיש
שממש ירד לי מהחבר שלי והרגשתי תחושת גועל לעצמי לא יכולתי
להסתכל במראה כי הרגשתי שאני אדם שלא מגיע לו שאיזשהו בן אדם
יאהב אותו כי אני לא כנה, אני לא אומרת מה אני מרגישה ולמה אני
לא מסיימת את הקשר? במבט לאחור אני באמת לא יודעת למה.
שוב התחלנו להתכתב ולהיות בקשר ואז שוב הרגשתי שהוא משתלט לי
על הלב בשנית.
התחלתי שוב לחשוב עליו, כל כך רציתי לדעת איך זה יהיה לנשק את
שפתיו ואיך זה יהיה להיות בין זרועותיו, אבל ידעתי שאסור לי
להרגיש ככה לו יש חברה וגם לי יש חבר.
גיליתי לאחר מכן שאין לו חברה וזה נגמר הרגשתי הקלה כזו כל כך
שנאתי את עצמי שהרגשתי ככה אבל לא יכולתי למנוע את זה.
ואז במשך הזמן הוא התחיל להתקשר ולשלוח הודעות בתדירות ונעשיתי
מכורה לקולו ואליו בכלל.
לא חשבתי יותר על החבר אבל הייתי איתו בכל זאת והתנהגתי כאילו
הכל בסדר הייתי מנשקת ומחבקת אותו כאילו ליבי נתון רק לו אבל
אני שיקרתי אני עדיין משקרת.
החלטנו שוב להיפגש אני והמלאך המיוחד והיה לי כיף הוא הצחיק
אותי כמו תמיד ושוב כבש אותי בחיוך ובעיניים הכל כך כובשות שלו
ואז אמרתי לו שאני לא רוצה את החבר שלי יותר כי אני אוהבת רק
אותו הוא חייך את החיוך הכל כך יפה שלו והרגשתי שאני בעננים.
כשנפרדנו והוא ליווה אותי לבית חשבתי לעצמי שזהו אני נפרדת
מהחבר וזה מה שעשיתי והייתי נחושה בדעתי.,
ואמרתי לו שזה לא זה יותר וזהו זה נגמר.
הוא התחיל לשלוח הודעות כואבות ששברו אל ליבי כי למרות שאין לי
אהבה אליו עדיין אכפת לי ממנו כי הוא לא עשה לי רע אלא רק
טוב.
למחרת קמתי בהרגשה שרע לי והרגשתי מועקה בלב ועשיתי את הדבר
הנורא מכל חזרתי לחבר, שוב התחלתי עם השקרים והתכחשתי למה שאני
מרגישה, לא כי אני רעה ולא כי אין לי רגשות פשוט כי לא רציתי
שיהיה לו כואב בגללי, שוב לא חשבתי על עצמי חשבתי רק על
אחרים.
המלאך המיוחד שלי תמיד היה אומר לי לחשוב על עצמי ולא על אחרים
אבל באותו הרגע עשיתי מה שראיתי לנכון, רק שזה לא היה נכון.
עכשיו אני יושבת מול המחשב וכותבת את כל אשר על ליבי בתקווה
שהאדם אשר כבש אותי המלאך שלי, יראה זאת ויבין שהוא לא סתם אחד
הוא הכל בשבילי ושבשלב זה בחיי אני יודעת מה אני רוצה אני פשוט
רוצה אותו ודי עם השקרים ודי להתכחש לעצמי אני נפרדת מהחבר
ועכשיו זה לתמיד ואני רוצה ליישם את הקשר ביני לבין המלאך
המיוחד שלי שהוא מרכז חיי כי אם לא אני פשוט בחיים לא אסלח
לעצמי.
