כולם פה מטביעים את הצער שלהם בקולה ובסיגריות.
גם אני,
גם אני מטביע.

פתאום אני מבין כמה היא הייתה דבר בסיסי
וכמה הכל שביר בחיים האלה.
היא הייתה כמו אטלס גדול של כל הבעיות שלנו בחיים.
תמיד היית יכול למצוא בה פתרונות, חיוכים וחיבוקים.
(חיבוקים)
בכל פעם שהיא הייתה מחבקת אותי, הרגשתי כאילו זאת
הפעם ראשונה שאני מקבל חיבוק.
כשהיא שרה, היא פיזרה על כולם סוכר;
ואנחנו בזמן שליקקנו הכל בכלל לא שמנו לב
כמה היא חלק גדול מהחיים שלנו.

תמיד שמישהו הולך ממך אתה פתאום מצטער שלא הכרת אותו יותר,
וההרגשה הזאת אוכלת אותי מבפנים.
כמה עוד היה בה שלא ידעתי וכמה פספסתי אותה.

ביום שדנה מתה הבנתי כמה חיה היא הייתה

בזמן שלכולם יש מחסומים לפעמים היא, לא הכירה את זה.
היא ידעה להרגיש הכל ולהמטיר את זה על כולם בדיוק מדהים.

כולם פה מטביעים את הצער שלהם בדמעות ובחיוכים.
ואני יודע שהיא לא הייתה נותנת לנו להיות עצובים,
אבל אני לא מצליח לחייך חיוך אמיתי.
אז גם אני,
גם אני מטביע.