שנה אחרי שהוא זרק אותה היא עדיין היתה לוחשת לשפורפרת בסוף כל
שיחת טלפון "אני אוהבת אותך..." בשניה אחרי שהוא ניתק.
במנהג שהיא רכשה לה מאותו יום שלא אהבו יותר, אחרי כל שיחה כזו
היא הייתה נכנסת למקלחת ומצפה את הקירות מים, מחטאת אותה כדי
שתוכל לחטא את עצמה שם דקות לאחר מכן, זרמים של מים רותחים
שמחניקים בהבל האדי שהם מפיקים, בעוד היא מדמיינת איך הם
הורגים כל שריד ביולוגי שפעם היה קיים וציפה את הקרמיקות
הסגולות.
הקול הכי מטריד בעולם הוא הצליל של מגב העץ שנופל על רצפת חדר
אמבטיה סגור ויוצר הד חודרני ועוקץ.
קולות חדים גרמו לה להשתתק, להתכווץ לרגע בכל הגוף גם יחד ואז
לרעוד בצמרמורת גדולה של אנרגיה שמשתחררת מבפנים החוצה.

המקלחות שלה היו סיוט. לאמבטיות היא לא התקרבה, כי משמעות
האמבטיה היא התבוססות ברעל של עצמך במשך דקות ארוכות והתלטפות
בכל המריעין בישין שרצתה להסיר מעצמה.
היא הייתה מסובבת את ברז המיים החמים, שניה לפני שאי אפשר
יותר, ומושיטה שתי ידיה קדימה בעיווי פרצוף מיוסר.
העולם הכריח אותה לשבת במים הרותחים ששוטפים אותה למשך זמן
שנראה כמו נצח, כשהיא חופפת את ראשה פעם אחר פעם ונותנת לשמפו
להכנס לעיניים ולצחצח את גלגלי העיניים בצבע ירוקת-עובש שלה.
היא הסכימה עם עצמה שלא לזוז מתחת לזרם השורף עד שלא חשה
בהתפקעויות עור קטנות בכפות הידיים שבישרו לה את בוא הנקיון.
אז יכלה להרשות לעצמה את אותה התרוממות מבשרת שחורות שכמעט
וגרמה לה ליפול ולהתנפץ על רצפת המקלחת בקול מהדהד, כמו אותו
מגב עץ.
יום אחד היא נפלה שם, הרעש היה חודר יותר מהצליל המעורבב של
שפתיה שלוחשות "אני אוהבת אותך" לחלל שפופרת הטלפון החירשת
והצפצוף הדק שנבע ממנה.
מתחתיה השתרך נחיל דם דקיק ונתזים על קירות המקלחת שהיו משגעים
אותה עד שהיתה מנקה אותם.
שנה אחרי שנפרדה מהן, הקרמיקות הסגולות שלה עדיין היו לוחשות
בחיבורים שביניהם קבוצות קטנות של ירוקת-עובש, סתם מקוות שהיא
תחזור.


4/4/04
12:01