דוט דוט דוט,
עט הרופא רושמת נקודות
קו קו ועוד קו (שווה צלב)
נוקשת העט דרך הנייר על הקרש שהוא מונח עליו
הרופא רשם כי הרופא עקב
ועכשיו אור הניאון כבר לא מנוכר, הוא מנוקב,
כבר לא מהבהב, הוא מרצד, אני חושב ואז כותב.
טם טם טם, נוקשת נעלו של הרופא ברצפה העייפה
וכשנמאס לה היא אומרת את זה לנעל והרופא- בלי להיות מודע,
מעביר את נקישתו לרגל המיטה, לרגל המאורע.
דזזט דזזט, נשמע קול מחדר המיון,
והטווווו הופך לבליפ בליפ, והבכי הופך לצהלות שמחה,
אך אז נמאס לנקודה לקפוץ,
אחיותיה כבר מפזזות די אצל הרופא בסיבוב שלו,
והנקודה שוב נשכבת, והבליפ חוזר ועושה טוווו...
טוווווווו..
טוו..
מתי יהיה כבר שקט? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.