צאי ולמדי שבכל דור ודור
אנוסה אישה או איש בישראל על פי הדיבור
לומר: "ארמית אובדת אני".
וכדי להפוך שוב מארמית לעברית
חייבת אישה או איש לעבור בעצמה
את אחד הנחלים או הנהרות
כשהוא מלא במים או אכזב בחום
(גם אם את הנהר הזה
לא עברו אמהותיה ואבותיה).
ולעיתים אין מי שיאמר לך
לכי לך ואז אנוסה את
לראות את עצמך כאילו את
אברם אבינו ואמנו שרי
ולך נאמר לכי לך מן השמיים או מן האדמה.
ולפעמים עליך לרדת מצרימה
ולגור שם במתי מעט
עד שתהיי שם לגוי גדול עצום ורב.
ולעיתים את צריכה לתת על עצמך
עבודה קשה ולהתחכם לעצמך
כדי לנתץ את מסך האדישות
ואז לזעוק גם אם אין מטרה לזעקה
ואז לשתוק כי לפעמים כל הצעקות לא ישמעו
כי לפעמים יש קול גם בשתיקה
כי לפעמים צריך להקשיב לצעקות האחרים.
ולעיתים את שוקעת בתוך עבדות מצרים
ובין מיצרי חושך מצרים וזעקת מצרים הגדולה
ואת צריכה לא להתמהמה ולא לעשות צידה
ולעשות ליל שימורים ולצאת אל המדבר
אל פי החירות ואין לך משה
שיקרע את הים ואין לך מרים שתצא
בתופים ובמחולות ותשיר את שירת הים.
ולפעמים מן לא יורד מן השמיים
ואין לך משה שיתן לך את דבר ה'
חרוט על הלוחות ואין לך אפילו אהרון
שיעשה לך אלוהים חדשים בדמות עגל זהב
ולעיתים צריך להסתפק אף בפחות
מן השברים של הלוחות.
ואין שליח ואין שרף ואין מלאך
והזרוע הנטויה ממול היא חרב שלופה
ממנה יש להיזהר
והמופתים כולם הם דם ואש ותמרות עשן
הנותנים בך סימנים:
דצ"ך עד"ש באח"ב.