ליום הולדת 9 קיבלתי מתנה מדוד חיים. הוא קנה לי שטיח פלאים
(כך לפחות טען).
שאלתי אותו: "דוד חיים, מה הפלא בשטיח הזה?"
הוא ענה לי בחיוך רציני ומלא סיפוק: "תעמוד עליו, תעצום חזק -
חזק את העניים, תבחר בלב כל מקום שבעולם וכשתפקח את העניים
תהיה שם".
עניתי לו: "אז מה מעופף בשטיח הזה?!?! איפה כל הקטע הזה שעפים
עליו משם לפה ומפה לכוס-עמק-לנד?!?!"
"למה אתה חושב ששטיח פלאים הוא בהכרח שטיח מעופף? מה., דבי
וגבי עפו על המקל שלהם? לא! - כל קסם והשיטה שלו!"
"לא אני החלטתי שהשטיח חייב להיות מעופף. פשוט ככה כתוב
בכותרת." עניתי.
"איזו כותרת?" שאל הדוד.
"הכותרת של הסיפור הזה!"
"איזה סיפור?"
הסיפור שכתוב על הדף הזה!"
"איזה דף?"
הדף עליו המציאו את הדמויות שלנו!"
וברגע שבו סיימתי לכתוב את המשפט,
שניהם נעלמו.
פוף.
כל הזין במהות הקיום.