|
במסתרים
כנחל שוקט
איטי ומאיים
עתיד אכזר התגנב
ואני לא הבנתי
אז השקט סער
תאוותנו פרצה
בעינייך
ראיתי ניצוצות
מבע של תשוקה
רעד גופך חשתי
אנחותייך שמעתי
עמוק לריאותיי
ניחוח בשרך חדר
לא ידעתי
לא חשתי
אך זו הייתה
הפעם
אהבתנו האחרונה
|
|
|
פעם, כשהיה לנו
קר בחורף, היינו
מתכסים בשמיכה.
היום אנחנו
מתכסים בשאריות
הייאוש מן
הכתיבה.
(רוב תודות
לבמה) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.