בין המציאות שהכאיבה לאמת שידעה
אותך, החן שעוד קיים בחיים
אותך, אי אפשר לכתוב מחדש
והרגע שבוכה שאת אינך
אי אפשר לנחם, הוא לא באבל
איך אתה יכול להתאבל על עצמך
רגשות לא כותבים על חתיכת נייר
זה קיים בעצמך, ואם לא אז אתה כותב
כי אנחנו בני אדם
בעצם את לא, את פוחדת מתחושות
אז אני לא תחושה ואין לי
אולי אני סתם אישה עם זין
ואת לא יודעת למה וכמה
מה אנחנו מבינים על אהבה
רק אתמול רציתי את הים עד הבוקר
ילד שחשב שהוא אמיץ להגיד מה הוא חושב
היום הילד אפילו לא יודע מה הוא מרגיש