הגעתי לשם, למקום הכי יפה בעולם. אני לא זוכרת כל כך איך נחתתי
פה. אני רואה ממולי מפל, מים נקיים צלולים וקרירים נשפכים
מהמפל הזה לתוך נהר שנמשך עד האופק. בשמיים ענן לבן ושמש גדולה
שמחחמת לי את הפנים. דשא ירוק הרבה יותר משל השכן והמון פרחים
בכל מיני צבעים.
השמיים בצבע תכלת והאוויר נקי.
אין דאגות לכלום, אני שם, לבד, אני והמוסיקה שלי. יש הכל
בשפע... כל מה שאני צריכה. הגעתי לשם, למקום הכי יפה בעולם.
הכל כל כך יפה כל כך מושלם.  אני מטיילת לי בין כל הפרחים,
השדות, המים הנקיים והפרפרים שמתעופפים להם. אחרי 3 שעות בערך
המקום הכי יפה בעולם נמאס עליי למרות שהוא כל כך מושלם, משעמם
פה מידי.

אני מתחילה ללכת לשומקום, לכיוון לא ידוע, לכיוון האופק. כל מה
שאני רואה זה את השדות האינסופיים, המפל וכל הפרחים הצבעוניים.
לפתע קופץ ממולי גרביל בגוון ורוד זוהר באולטרה ולא סתם גרביל,
אלא גרביל ענק, כל כך גדול שאני צריכה להרים את הראש בשביל
לראות אותו, הוא נראה לי הגרביל הכי סטלן בארץ, הולך, כאילו
כלום, יש לו זמן...

"שלום, מי את?" שואל אותי הגרביל בגוון ורוד זוהר באולטרה.
"אני כיפה'לה... מי אתה?" אני שואלת אותו תוך כדי התבוננות
בצבעו המאוד לא אופייני לגרביל רגיל.
"אני ג'ורג' ואני הגרביל היחיד פה, מה את אומרת על זה הא?!"
"כן, שמתי לב לזה... גרביל...." אני אומרת לו ומסתכלת מסביב
לחפש עוד גרבילים בגוון ורוד זוהר באולטרה במקרה שהוא עובד
עליי או משהו.
"תגיד אממ... ג'יימס...."
"ג'ורג'!" הוא קוטע אותי.
"כן כן, ג'ורג', ג'יימס, אותו דבר... איפה פה היציאה?"
"חחח יציאה?! מה זה קולנוע?" הוא אומר בלגלוג.
"כן כן, נו, יציאה, אני צריכה להגיע הביתה." אני מאבדת את
הסבלנות.
ג'יימס, אהה ג'ורג'... לא עונה מסתכל מסביב ומצביע על פטרייה
שנראית דיי דומה לפטרייה ההיא מהסרט ההוא, נו כן עליסה בארץ
הפלאות.
"תשאלי אותו..." הוא אומר, אני מעיפה מבט על הפטרייה, מסתובבת
להגיד לג'ורג' תודה אבל הוא כבר נעלם.

אני מתקדמת לכיוון הפטרייה ולהפתעתי הלא כל כך מרובה יושב שם
הזחל מאותו הסרט עם גופייה לבנה שדרכה מבצבצות שערות החזה,
ושרשרת זהב, יושב ומעשן צ'ילום.
"זה אתה! זה אתה מהסרט עליסה בארץ הפלאות נכון?!" אני אומרת לו
בהתרגשות.
"מה?" הוא שואל אותי, ופולט עיגול עשן סגלגל.
"זה אתה! זה אתה מהסרט עליסה בארץ הפלאות נכון?!" אני אומרת לו
שוב והפעם בפחות התרגשות.
"אה, כן, חתימה רוצה?"
"אממ לא תודה, רק ווידאתי שזה באמת אתה."
"אה טוב אז... יש לך שקל?" הוא אומר ומחכה לתשובה חיובית.
"שקל?!" אני מסתכלת עליו המומה.
"כן כן, שקל, יש פה קיוסק לא רחוק, חסר לי לארטיק".
"לא, מצטערת, אני רק מחפשת את היציאה מפה, אפרופו יציאה, אתה
יודע אולי איפה היא?"
"לא" הוא נשמע מאוכזב.
"אבל אם לא ארטיק אפרופו זה גם טוב."
"לא אפרופו, יציאה אני צריכה יציאה מפה, י-צ-י-א-ה!"
"לא יודע על מה את מדברת." הוא אומר ותוקע את הצ'ילום בפה.
ואני כבר חשבתי שממנו אני אשמע דברי חוכמה, כנראה שטעיתי.
"תגידי... רוצה.... שאכטה?!"
"לא תודה, אמא לא מרשה לי."
אחרי 3 ורבע מחשבות קצרות על החיים החלטתי לקחת שאכטה, הרי אני
גם ככה לא יודעת איפה אני ומה אני עושה אז למה לא? אני לוקחת
שאכטה, משתעלת טיפה נשכבת על החול הצהבהב ומסתכלת על העננים.

רגע רגע, איך הגעתי לחול בכלל? לא הייתי בשדה?

אני מתיישבת מוצאת את עצמי בחוף ים ומאחוריי יער עצום ועצים
ענקיים. אני נעמדת והולכת לכיוון היער. לפתע אני רואה את דץ
ודצה, אני עוברת על פניהם, נעצרת חוזרת אחורה ומסתכלת עליהם.

"מה לעזאזל אתם עושים פה?"
"מה אנחנו עושים פה מה את עושה פה?"
"מה זה מה את עושה פה אתם בכלל לא מכירים אותי... רגע איפה אני
בכלל?"
"נעים מאוד אנחנו דץ ודצה... רוצה שנקדיש לך שיר?"
"לא תודה אני מאחרת... אממ... ממהרת, אני צריכה להגיע הבייתה
אה כן כן הבייתה!" אני אומרת ומתחילה להתרחק.
דצה כולה הזוייה מסתכלת עליי במבט של- וווויייייפפפפפיייייייי!
ודץ בכלל מסתכל לה על הציצי. אני מנופפת להם לשלום וממשיכה
הלאה.

תוך כדי הליכה אני קולטת עץ ענקי חשוך מעט. אני עוצרת להסתכל
ופתאום אני רואה חיוך עם שיניים לבנות לבנות.
החיוך רק גדל, לפתע אני שומע מכיוון החיוך:
"קולגייט... ואת?"
"טום וג'רי הורוד הזה של הילדים."
"אה הא... מזה חששתי."
לפתע אני רואה מולי דוב נמלים עם נקודות כחולות על רקע ירוק
זוהר מחייך את אותו חיוך עם שיניים לבנות לבנות מסתכל עליי
ובוחן אותי.
"תגיד, אדוני הדוב נמלים, יש לך מושג איפה ה- exit פה?"
"הא הא הא... ברור שאני יודע" הוא אומר ופתאום נפתחת דלת בעץ
הענקי והדוב נמלים עם הנקודות ששינו צבע לאדומות על רקע כתום
מצביע לכיוון הדלת. אני מציצה מבעד לדלת הקטנטנה ורואה הרבה
עצים בצורות כמו ג'ירפה, היפופוטם, גרביל... מה? מה הגרביל
עושה פה?! אני רצה לכיוון הגרביל, כן כן ההוא מההתחלה הגרביל
בגוון ורוד זוהר באולטרה, הוא מחייך אליי חיוך סטלני ומקפץ
לאורך השביל. אני מתחילה לרוץ אחריו, אבל אני לא מתקדמת אני
פשוט רצה במקום, והוא מתרחק ממני לאט לאט, אני מתיישבת מוציאה
סיגרייה ונשענת אחורה, איך שאני נשענת אחורה קופצים מאחוריי 3
קלפים עם רגליים ראש וידיים, לראשון מצוייר פלוס אדום לשני 7
צהוב והשלישי טאקי צבעוני, כן זה קלפי משחק של טאקי, והם
מהלכים לי מול הפנים. מרוב השוק אני לא יודעת מה לעשות או
להגיד אבל אז אני רואה משו מנצנץ לי בזווית של העין, אני
מסתובבת אני רואה את החיוך הזה אותו חיוך לבן עם שיניים צחורות
שצוחצחו בקולגייט, החיוך פולט מין חץ כזה מהרבה מברשות שיניים
בצבע סגול עם נצנצים שמורה לכיוון ארמון ענקי שעשוי מסוכריות
m&m's בכל מיני צבעים.

אני הולכת לכיוון הארמון מתרחקת מהחיוך הלבן הזה. אני מסתובבת
אחורה ופתאום בום, נפלתי לבור.

"בץ, נפלתי!"
אני מרימה את הראש ורואה פרח.
"פרח, יופי של פרח." אני קוטפת את הפרח בשושו שאף אחד לא יראה
ומכניסה אותו לכיס.

אני מתרוממת מהריצפה ואיך שאני מרימה את הראש אני קולטת את
עצמי בשדה פרחים עצום, שדה לא רגיל, מלא מלא מלא פרחים בגובה
13 מטר לפחות. פרחים צבעוניים מדהימים בכל מיני צבעים. אני
עוצמת עיניים וצונחת אחורה שלפתע אני כבר לא בשדה. אני במין
חדר מוזר קטן וחשוך, בפינת החדר יש אור קטן ו-2 סטלנים מעשנים
קינג סייז לבושים בשרוול וגופייה לאחד יש ראסטות ולשני שיער
קצר. אני מתקדמת אליהם ולפני שאני מצליחה בכלל להוציא מילה אחד
מהם מושיט לי את הקינג סייז. אני לוקחת אותו מסתכלת, ומצטרפת
אליהם. אחרי משהו כמו שעתיים שישבנו שם עישנו ונקרענו מצחוק
משום דבר אני קמה.
"תודה רבה" אני אומרת לשני הסטלנים.
"אין בעד מה, יש מצב את מארגנת משהו למאנצ'ס?"
"וואללה אחי..." אני אומרת לו. "אין לי כלום חוץ מפרח."
"אהה. טוב תודה לך בכל מקרה." הוא אומר מחויך מאוזן לאוזן.

אני יוצאת מהחדר שלפתע הגרביל בגוון ורוד זוהר באולטרה חולף על
פניי.
"היי גרביליסט! נו... ג'יימס ג'ורג' פאק מה השם שלך?"
"ג'ורג'!" הוא נעצר.
"יש לך אולי סיגרייה כיפה'לה?"
"וואללה לא... אבל תגיד מממ... מה בקשר ללצאת מפה?"
אני מתקדמת אליו, הוא מחייך אליי ומצביע לכיוון האדמה. אני
מסתכלת למטה... אבל מאוחר מידי, אני מוצאת את עצמי שוב נופלת
לתוך בור אבל הפעם הרבה יותר עמוק... אני נופלת ונופלת וזה
נראה כאילו כבר שעה אני רק נופלת. בדרך אני רואה בננות שנופלות
גם למטה, אופניים, מיצובישי, כל מיני ציפורים גדולות וחומות,
כלבים לבנים... עד ש.... בום! הגעתי לריצפה. (סופסוף)

אני פותחת את העיניים ומוצאת את עצמי במיטה שלי, בחדר שלי.
רגע, מה קורה פה איך הגעתי לכאן? יכול להיות שזה היה חלום? לא
הגיוני זה היה כל כך אמיתי.

טוב נו... עד הטריפ הבא.