אני הוא יעיש בן אפרים, או כמו שקראו לי בורשה של שנות העשרים
המוקדמות: "א-יידישא סופר מאן". למה קראו לי כך? אולי כי אני
הייתי הסופרמן היידישאי הראשון. כתבו עליי הרבה בעיתון העברי
"זמענק'לה", ובירחון היידישאי "נו מעכט". אני רוצה להביא
לפניכם סיפור אחד ומיוחד שקרא לי.
בוקר חמים אחד, קמתי לי משנתי, ויצאתי למרפסת לנשום אויר בוקר
צח. אך אל מול עיניי הרואות היטב, ממש מתחת למרפסת שלי הבחנתי
בילד יהודי, רודף אחרי ילד פולני שמן וקולני. מיד צעקתי
לו:"קינדר, ווס איס דוס?" הוא צעק בקול כעוס של ילד שהרגע
הכעיסוהו:" ווס מעכט, שטייל ני זייגע פארטע". הוא המשיך לרוץ
כשלבסוף, השיג את הפולני השמן, הפילו על הכביש המרוצף, רכן
מעליו, והחטיף לו אגרוף הגון, רעשני ועוצמתי. הילד הפולני השמן
השתנק, החל לרדת לו דם מהאף. הוא בכה מאוד, ולכן הילד היהודי
ירד מעליו, נעמד, ואמר בפולנית: "שטיקן שונפליק!" ירדתי מהר
לרחוב, תפסתי את הילד היהודי באוזנו ואמרתי:"קינדר, דוס
פריינטע שיזע פילט, נוי ווס אנטשיל שמעיר!". הילד התנשף מאוד,
ולבסוף נרגע, הדף את ידי מאוזנו ואמר:"מי מעמע לייגן פלירטע",
וחייך. חייכתי לו חזרה, ואמרתי:"קינדר, פיין אולטריפטע קשמיילי
פון נעכטשה קרעכטתשל", ושנינו התחלנו לבעוט קשות בילד השמן
שהיה מוטל על הכביש. "פייטשע יודן זיטרעח!" אמרתי לו, ובעודו
מדמם מהאף מהשפה ומהגבה המנופחת, הוא החל לזעוק שנחוס על חייו.
צחקנו צחוק גדול, אני ואחי היהודי, ונפרדנו בברכת "זיינגע
זועינט".
למה אני מספר לכם את זה? מפני שאח"כ כשהנאצים הגיעו אלינו
לורשה, הוא הפך לקצין אס.אס.. הילד היהודי שהיה איתי ואני
רצחנו אותו באחת מפעולותינו כפרטיזנים. לילד אגב קוראים נחמן
הורוביץ. הוא לא היה כלום. לא תרם ולו במילימטר לעם היהודי.
הוא לא קיבל פיצויים אחרי המלחמה, כי הוא לא חווה את השואה
בכלל, הוא חי די טוב, גר ברומניה, ולא חש רדיפה בכלל. הוא סיים
את חייו בשנת 1963, כבעל בית-מרזח. בנו הוא יגאל הורוביץ,
שהיום בעל מסעדת גורמה גרועה בלונדון. בתו התאבדה בשנה שעברה,
ליד מגדל אייפל, קראו לה מיטל הורוביץ. זה לא שבר אותו, או
השפיע עליו בצורה כלשהי. המסעדה שלו בהליכי סגירה, ואם ירצה
השם היא תסגר בשנה הקרובה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.