הווספה האדומה נסעה מעצמה לבית המלאכה בתחנה המרכזית הישנה
ענני עופרת נמוכים הצליפו חוטי גשם על הרוכב הבודד. שאול,
הפועל המבוגר כבר חיכה מתחת לגגון כמו שעון דוקסה, נעול באותם
מגפיים זה החורף החמישי כבר. מנעול אחר מנעול נפתח באופן
אוטומטי. גל בחילה נוסף עבר על מתי. זה כבר היום השלישי והוא
גרוע מקודמיו. הרופא הרגיע אותו שהוא ירגיש יותר טוב רק אחרי
שלושה שבועות ומתי לא ידע איך להעביר שלוש שעות. הדבר היחידי
שהוא הצליח להכניס לפה היה תה ממותק, אכל חצי בננה והקיא לפח.
מתי הדליק את התנור לרגליו ואת הרדיו לפניו על רשת ג', שירים
עבריים שאהב, אבל עכשיו הדליק את המבער ובחוסר חשק ליטף עם
הלהבה הכחולה - זהובה את פסלוני השעווה החומים כדי להחליקם
לפני הצביעה.
בשבע וחצי אביו הגיע מבריכת גורדון, לבוש סוודר אדום עז ואחרי
'בוקר טוב' קצר, הניח ליד מתי שקית עם בורקסים והחליק קלות על
תלתליו החומים. תוך כדי שריקה חגר סינר מוכתם, ישב ליד שולחן
העבודה, הדליק את האור והמשיך לפסל מודל חדש.
מתי קם לשירותים וסחרחורת אפפה אותו והוא כרע על ארבע כדי לא
ליפול ולקבל מכה בראש.
אביו הביט בפניו החיוורים במבט מודאג.שנים רבות היה מתנדב
במד"א והיה כמעט חצי רופא.
אחרי שעזר למתי לשבת הציע לו לצלצל שוב לרופא 'כי עם תרופות לא
משחקים'.
מתי היסס אם לצלצל, רק רבע לשמונה עכשיו. לבסוף בחשש גדול הרים
טלפון. הרופא שאג עליו שימצא רופא אחר וטרק. מתי חש הקלה עצומה
כאילו הסירו מעל גבו שק מלח כשהשליך את התרופות לפח. הוא הרים
טלפון לברכה וסיפר לה. מיד נתנה לו מספר של רופא אחר. מתי נישק
את אביו על כיפת קרחתו החומה, ברדיו ניגנו את 'קח לך אשה ובנה
לה בית' ואמרו משהו על מסיכות. |