אבי אמר: מותר להתגעגע. לא קול
שירת מלאכים אני שומע, לא פרסות
סוסים בדהרה במורד אלא
זליגה איטית ומלוחה. אני צועד בין ההרים. פני
משתקפים בשלולית לא גמורה. אפשר.
עיני מתבוססות בזכרונך, ויד
לא כבדה מונחת על כתפי, מבקשת אותי לנחמה.
רוח קלה בתנוכי האוזניים
לעיתים עושה לי חשק להלקות בחלקת הבשר
אשר לפני. לאן מועדות
פניך, אני שומע קול בוקע
ממני אליך. להתגעגע אליה בעיקר
בזמנים הרכים, כמי שאיננה עוד
בעולם הזה
איתי ואני
הולך ופוחת מעצמי, ובין ההרים
מהדהד קול זעקת אוהבים: לא עכשיו, לא
עכשיו.