היא טענה שיש אלוהים ואני התווכחתי שאין. או להיפך, מה זה
משנה. ככל שהתלהט הויכוח הוא הפך לקירוב.
כולם כבר עזבו את המדורה והלכו לישון ורק היא ואני נלחמים
באהבה. הירח כבר שקע ולבסוף נכנסנו לאוהל של כולם, פרשנו
שקי-שינה במקביל, שמענו את נשימותינו ושתקנו לב אחד בשני
שקי-שינה.
"אתה ישן?", שאלה.
"עמוק מאד, כבר דקה".
פרצנו בצחוק כבוש ומישהו קרא: "תשתקו כבר, יא פילוסופים!"
איכשהו נרדמנו ובבוקר כשהתעוררתי היא עדיין ישנה וזרועה מונחת
עלי מצוואר ועד בטן.