העיניים שנרטבות
הטשטוש הקל עם שריפה קלה
ואז מתחיל... מה שנקרא בכי.

הכעס עם העצב
האכזבה עם העצבים
ההרגשה הכי נחותה שקיימת אצל בני האדם
כנראה שזה הכישלון.

אי ההבנה
חוסר הפרופורציה בלקיחת הדברים
האמירות הקשות והירידות על עצמך
תסכול.

העניים המורדות לרצפה
השתיקה הארוכה
בנסיעה והסתכלות בחלון החוצה כדי לברוח ממבטים של אחרים
חוסר תאבון
אולי דיכאון?

האדישות למילים שלא רוצים לשמוע
חוסר ההקשבה למילים הלא מתאימים להאמר
המעגל סביב הכוונה עצמה
חוסר אונים מוחלט
טרגדיה עמוקה.

המוסיקה העצובה ברקע
חוסר השקט מבפנים
הסערה המשתוללת דרך העיניים
אי אפשר להסביר סוג כזה של עצב.

חוסר הטעם להתאמץ
הרצון להרים ידיים ולומר די
כשאין כוח,
המוטיבציה ירדה ולאט לאט נעלמה
בחילה
כבר עייפה.

הדמעות שיורדות
הבכי החזק שמכווץ את הבטן
העור שנשרף ונהיה אדום
העיניים שמתנפחות, עייפות ונסגרות
הלב שנשבר לרסיסים כמו בזכוכית
ההתכנסות הפנימית לתוך עצמך
חוסר השליטה במילים
הבחירה במי יבחר לדבר ולשתף
הנשימה העמוקה
קצב פעימות הלב המהירות
הקור הפתאומי
הצמרמורת שמופיעה

ביחד יוצר הרגשה האחת...
אפס.
להרגיש אפס אחד גדול!