התעוררתי בבוקר. החדר חשוך ואפל. שמיכת הפוך כולה על הרצפה,
ורק שמיכת הצמר נשארה על חצי מגופי. נראה לי התעוררתי מהקור,
אם לא אז הייתי ישן עוד 4 שעות לפחות. לחזור לישון אני כבר לא
יכול, אז הלכתי לצחצח שיניים. אחר-כך שטפתי את פניי היבשות.
בקושי הצלחתי ללכת. בדרכי אל החלון שפשפתי את עייני, פיהקתי
פיהוק שיכול בקלות לבלוע את כל חדרי. הגעתי אל היעד. אל החלון.
פתחתי אותו וגל ענק של אור שטף את חדרי. לרגע ראיתי הכל בלבן,
אך לאט לאט הכל התבהר. נכנסתי לשגרה שמתחילה עוד הפעם מחדש.
עוד יום. בדיוק כמו אתמול, ונראה לי שגם כמו שילשום. אני לא
חושב שמחר יהיה שונה, וגם לא מחרתיים. פתאום המוח מתחיל לעבוד
יותר וראיתי את הבלגן שבחדר. דפים זרוקים על הרצפה, ספר שקראתי
את שני הדפים הראשונים שלו וכבר נמאס ממנו נמצא מתחת לשולחן
כשהכריכה שלו חצי קרועה. הרדיו במערכת שקצת מקולקלת, דולק חלש
על תחנה לא מוכרת עם רעשים ברקע. דיסקים בלי קופסא מפוזרים בכל
מקום. וסיוט שלם מתחיל מחדש. אני הולך לסלון. כולם ישנים,
ההורים, האחים הקטנים, חוץ ממני ומהטלוויזיה שכנראה ההורים
שכחו אותה אתמול דולקת על ערוץ 22, אחרי החדשות. יש תוכנית
בוקר מטומטמת עם עצות לזוגיות ולדרך הכנת הקפה ועוד עצות
מטומטמות. אני סוגר את הטלוויזיה ואז מגיע השקט הזה, שגורם לך
לחשוב על הכל. אני שונא אותו. את השקט הזה. אז מהר הדלקתי את
הטלוויזיה כדי להשיח את דעתי. העברתי לערוץ הקניות. יש למכירה
"סט סירים מושלם למטבח". נראה לי שאני היחיד בעולם שצופה בערוץ
הזה. למעשה הוא עוזר לי להשיח את דעתי ממחשבות על החיים, דבר
שאני לא רוצה בו כי הוא גורם לי לדיכאון. ברקע אני שומע את אחי
בן השמונה מדבר מתוך שינה. איזה כייף לו. החיים מחייכים אליו.
לא כמו אליי. נראה לי שהחיים לא מחייכים אליי קצת, אלא שונאים
אותי בנפשם. האמת אני לא יודע למה המחשבות האלו בכל מקרה רצות
לי בראש, כשהן שקר אחד גדול. כאילו מישהו השתלט לי על המחשבות
ומשקר לי. כי זה לא נכון. כאשר אני חושב לעומק, ומוריד את
המחשבות השקריות שאלו מהראש, אני מגלה שיש חיים טובים. אני
פשוט לא שם לב אליהם, לא יודע להשתמש בהם, לא יודע לפענח אותם,
לגלות אותם. הם נשפכים כמו מים מדלי אל ידיי אך ידיי פתוחות.
אני צריך לסגור את ידיי ולמלא אותם במים. כי המים ישנם, אך
הדרך לסגור את ידיי לגמרי קשה מאוד. יש אנשים שידיהם נסגרות
בקלות והם מלאות במים. אך אני לא מצליח, אני צריך לסגור את כל
האצבעות עד שהידיים יהיו מלאות, עד שהמים ישפכו רק מהצדדים. יש
לי את המים ואין לי את הדרך לסגור את ידיי. יש לי חיים טובים,
אך אני לא יודע לתפוס אותם ושהם יכנסו לתוך גופי ונפשי.

תחפשו את הדרך ואל תפחדו. אל תיקחו את הדרך השלילית, ולהיגרר
לרע. יש דרכים טובות וקלות, רק תלמדו אותן. הן רוצות שתלמדו
אותן ובגלל זה הן קלות לגילוי. רק תחפשו אותן, והן ימצאו אתכם.
רק לא להתייאש. תיקחו את הכל כלמידה. כל דבר מלמד אותנו עוד
ועוד. צריך להמשיך וזה נוגע לכל תחומי החיים. אם תלכו בדרך
הטובה ותתאמצו, תגיעו רק לטוב. וזו הבטחה. עכשיו למדתי לסגור
את ידיי. זה כמו ללמוד לעוף. צריך רק לנסות.