נד נד.
רד ורד.
בית קטן, קומה שלישית.
צל כובעה על הקיר.
חלום מורעל.
רעד בבשר.
כמו חוקן בתחת, העיר.
הבן שלי שלא יוולד.

אלוהים שלי, מה יהיה איתי?

והיא אמרה לי: ככה וככה.
פעם, נשיקה לפנות ערב.
עכשיו, הזמנה לבנה על המזנון.
נחירות האוטובוסים.
נסחב כמטורף בגנים.
פניי ולבי מחווירים
מעודף יין גרוזיני,
והאביב מזנק מהאדמה
בשלל צבעים עד אימה.

חמדת לבי לאחר.

טל הבוקר
כחומצת מלח יזלוף
ויחרוך הינומת כלולותיה.