סאם כרמל / אמי |
הנחתי על כן מוגבה
סגדתי לו בחיי, בחייה.
לא פקחתי עיני,
לא פרשתי כנפי,
רק הגפתי עצמי בסד
שבניתי על פי מידותיה.
הפניתי גבי והתחלתי לרוץ,
מתוכי, מתוכה ואליה,
קילומטרים רבים סגרו עלי,
שבתי תמיד לרגליה.
אמי במותה,
ציוותה לי את ילדי,
ציוותה לי את גופי וחיי.
אמי השבירה במותה,
ניתצה את הסד,
לא נוצחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|