הסתכלתי בה במבט בוחן
כאילו נגלתה לי לראשונה.
תוהה לאן נעלם אותו חן,
תופסת כמה היא שונה.
מבטי גולש יחד עם שערה,
והם בטוחים שהיא מלאכית...
אך אני כבר יודעת - פגע רע
אף כי בעיניה לחלוחית.
לאט היא יישרה אלי מבטה
בהיסוס, ופיה רוטט.
לא זיהיתי בו שום חרטה
על שהצליחה עולמי למוטט.
אז היינו עוד קרובות,
לא הטלתי בה דופי או אשם.
אך נכון לעכשיו מודה -
אני שונאת את ההיא, ששם!
זורקת מבט של בוז וסלידה
מכוון אל אותן הפנים,
ובלהט הרגע גם אבן חדה
אבוי! ביש-מזל לשבע שנים...