אחפוץ לבדד, עונדת את המר,
מתוק הבדולח שקוף ככפור ליל,
זיו דימדומי השחר,
ממרום לכנות השופעת,
ירח מתוח מטל הלילה השלוח מרוח העדן,
אהובי על קרן הרגש.

עיני הסוס הצחור כורעות מבט,
שפל השיגשוג ליטף את עורפי,
צפירת השחק בפה פעור,
זימזמה לאוזני בחוזקה,
העירה אותי משנת מנוחה.

רקעת בנפשך,
הרעדת את הריק,
היללת בבהלך את צלילי הכינור התלוי.
שרפת מחשבותי בצינור חלול,
הלהבת אותי באור הסהר הדולף ונוזל מזהרך,
הכל בלב ער.