ומה בסך הכל רציתי, שיהיה לך טוב?!
אחריי הכל שניכם סובלים. מי אני שיעשה לך כזה דבר?
אם לא החבר הכי טוב שלך! מה שלא יהיה אני שלם עם זה אפילו שאני
מאבד את החבר הכי טוב שלי.
אין דבר שלא הייתי רוצה יותר משיהיה לך ולה טוב.
איך אתה רוצה לסדר ת'עניינים אם לא תספר לה מה קורה אתך?
באיזה שהוא מקום אני מרגיש שאפילו השתמשת בי בגלל הקשר המוזר
הזה שיש לי איתה.
מה שבטוח בחיים לא הייתי עושה את זה כדי לפגוע בך או בה.
וגם אם אתה לא רוצה שנמשיך להיות חברים, יותר אתה לא תשמע ממני
יותר לעולם כי ככה אני,
לא מחפש חמלה בשקל.
כי אני שווה יותר מזה.
ולך, חברה שלו אם רק הייתה לי האפשרות לעשות שזה יקרה אחרת
הייתי עושה, אבל זה היה כבר מאוחר. הרגשתי שאם לא עכשיו אז אין
פעם אחרת! אף אחד לא יעשה את זה בשבילי, ואני למדתי לקחת
אחריות עליי ועל החברים שלי, שללא כל ספק אין משהו שקושר אותי
לשפיות אם לא אתם "החברים" שלי.
ואני לא מדבר על בריחה כי אני לא בורח, אני ניצב מול המציאות
וצוחק לה בפנים. כי אין לנו ברירה אחרת זה הסיכוי היחיד שלנו
להישאר ואפילו קצת למה שאנחנו באמת, ולא למה שאנשים רוצים
שנהיה.
אם לא היית מתקשרת אליי, הריי לא אני זה שהיה שמתקשר כי מה לי
ולך? אם לא הוא.
שהריי אני חושב שאם הינו נפגשים מסיבות אחרות זה הריי ברור
שהיינו ביחד, כי מעבר לכל ספק גם אני וגם את יודעים שאנחנו הכי
מתאימים בעולם. אבל... לא ככה הגורל רצה, אז אין מה לעשות
בינתיים חוץ מלהבין שזה לא הולך ליקרות ואולי אפילו אף פעם.
ד"ש לחיים הטובים.

ממני הבוגד.