על כנפי נשרים,
אני נוסקת עם הרוח
מתנדנדת,
מתלהמת,
נוצה שבורה.

על גבי רוח בן ערביים,
אני נופלת אל הארץ,
מתערבלת,
מסתחררת,
נוצה יתומה.

על ריבועי מלט קרים,
אני שוכבת בלי תנועה,
מתבוססת,
מתבוננת,
נוצה עזובה.

בין ידך
מתרתחת,
שאתה טובלני בדיו שחור.

בין אצבעותיך,
מתייפחת
כשאתה כותב בי ורועד מקור.

בין אלפי נוצות יפות,
מונחת,
ריקה,
סיימנו לכתוב עוד סיפור אהבה.