הגלים נשברים על חוף הים בליל סערה אפלולי המלווה בסופת חול.
הירח הכתום מאיר על הצוקים הלבנים והחדים. ציפורי ים עפות לעבר
המערב כל עוד הכוכבים הלבנים זורחים מעל. אורות יפים מעבר
לביטוי המילה. מילה מייצגת רק חלקיק מערך היקום. מילה מגדירה.
מילה חוסמת. כל עוד דבר הוא לא מוגדר הוא יכול להתפתח מעבר
לגבולות החוש האנושי.

הגלים נשברים כאשר כל חלקיק ערך היקום מתנפץ על גבי חלקיקי
החול הסופי והמוגדר.
השמש זורחת מעל הצוקים במזרח ומשיטה פוטונים לעבר העולם האפל
ואלו מגדירים אותו בפני עיניהן של ציפורי הים הנודדות לעולם
ונצח. הציפורים שאין להן שם ואין להם צבע או צורה ממשיכות
בהתקדמותן לעבר הירח הכתום שכבר מזמן נעלם מן העולם אותו הן
רואות, אך הן יודעות כי הוא קיים למרות מגבלויות חושיהן. הירח
תמיד יהיה קיים במקום כלשהו. ציפורי הים יודעות זאת.
ערך היקום, יופיו של העולם הזה, תמיד יהיה קיים במקום כלשהו.
אי שם במערב הרחוק, מעבר להגדרת הצוקים והחוף והגלים והים.
מעבר למה שעין הציפור רואה, מעבר לסערה ולסופת החול ולחושך
האינסופי, יופי העולם תמיד יתקיים.