כמו צעצוע שחוק, מחפש תשוקה בעיניי הילדים,
מהצד השני של חלון הראווה.
החיים ליהקו אותי לשחק את התפקידים הלא נחשקים,
ולמרות שהסוף די בהיר, אני ממשיך לגלם את הדמות.
נכנס בעובי הקורה גם כשהדלת פתוחה,
צועד על דרך האבנים הצהובות בכיוון ההפוך.
חייב להמשיך למכור מילים מפוצצות למחייכים בהבנה,
אחרת לא תיהיה לי סיבה לצאת מהפוך.

בקפסולת הזמן שלי ימצאו כמה קלישאות מנוסחות יפה,
את כל פילוסופית חיי שאבתי מהסימפסונים.
אני לא מיוחד, אולי שונה... אולי זה לא באמת משנה,
רק דמגוגיה שמשאירה בסופו של דבר טעם בפה.


אז אני חייב להמשיך למכור מילים מפוצצות למחייכים בהבנה,

דבורים עושות דבש,
זה התפקיד שלי!