מעולם לא ידעת
כי בבית הגיהנום יולדת,
אפילו לברוח רצית - לא היה אל מה,
כי מעבר למפתן - מדבר שממה.
מאש ביתך לינוק בכרת
ירא מייקוד חמה.

שנים עברו עליך בבערת תמיד,
אדם עורך כחרס, חרונך היה לפיד.
ואז לחוץ פרצת וברחת בשאגת אימים
מקיא את כל האפר אל החולות האדומים
ורעם הקריאה התגלגל על הדיונות
ו...
אבד לנצח תוך דקות ספורות.

מרוקן עד אימה
תחת להט השמש
אבדה לך האש
מזונך מיום אמש
ובבעתה מביט אתה
על הדקות הנוקפות -
חילופי המאורות יביאו עמם
את השעות הקרות.