לפעמים אני מרגיש כמו דחליל. מחייך כלפי חוץ לכולם, אבל כמו כל
דחליל, אכול משנאה, כלפי כמה אנשים לא נחמדים, שצריך לחייך
אליהם, כי כבר נתפסתי בחיוך הזה. אם זה היה אפשרי, והדחלילים
היו יוצאים ללילה אחד של נקמה באנשים הלא נחמדים האלה, העולם
היה הרבה יותר טוב. ובכלל, לכל דחליל צריך שיהיה דובר. אחד
שיגן עליו מפני כל האנשים שמגעילים כלפיו. כן, גם להם, או יותר
נכון לנו, מגיע ייצוג! הנה אני מכריז על קיפוח הדוממים,
והדחלילים בפרט! ובאותה נשימה, אני מכריז גם על ארגון לשמירה
על זכויות הדחליל, שיקרא "שרה הרמתי מי את?!" (שהמ"א). על
הקיפוח להפסק! אני קורא לכל הדחלילים בעולם: קומו, התאחדו כנגד
הצורר החי! אל תשימו נפשכם מנגד, הלחמו לכבודכם! אני דורש
מהממשלה תקציב של 400 אלף שקלים, על-מנת שנוכל להתקיים בכבוד!
ככלות הכל, מי מגן על יבולכם מעורבים אם לא אנחנו? לכן, אנו
צריכים לקבל שכר מינימום, יחסית לדחליל, שיקבע ע"י ועדה
מיוחדת, שתגובש לצורך הנושא. אני מדבר על 5000 ש"ח ברוטו
לדחליל. שיוכל להסתכל לילדים בעיניים מבלי להיות מושפל. גם
ערוץ טלויזיוני יוקם, וזאת על-מנת שנוכל לשמר את תרבותנו
היחודית. אנו מוחים על כך שהממשלה לא מוכנה לקבל אותנו איך
שאנחנו, ודורשת שנשנה את דרכנו ומנהגינו. עם כל הכבוד שאני חש
כלפי המדינה, זה כבר יותר מדי. אם לא יורידו את החוק המשפיל,
שלפיו על כל דחליל לצום בצום י' בטבת, אנחנו נרד מהארץ
לסקוטלנד, ונראה כבר איך מדינת ישראל תתפקד, כשהיא נטולת
דחלילים. כוח לדחליל, הידד ל-3 באפריל! יום שחרור הדחלילים.

                                           על החתום -
הדחליל מציון,
                                              אלברטו אנוש
גבר!