בן אדם בן מוות
או אולי בן חיים
רק בין לבין
חבורת עורבים
מפלחים את שמי השקט
והערובות לא מפסיקות
לעשן את החושך
צעידה אל האין סוף
אל הלא נודע
איך נדע?
לכבוש את הייצר
ולהמשיך לצייר
חיוך כה עצוב
שנמרח

אין כאן שמש
השמיים כל הזמן צהובים
הרוח מכבה את
החום
שבורח מהר מהגוף
הופך ל
רוח
שנושב ומכבה
רוח
שמכבה את
הנר
שלא מאיר
אותי
שלא מעיר את
המתים

כאן בשדה לא פתוח
לחישות
והקור שורף
נושרים עלים רקובים
ושלג לא מפסיק ליפול
כשהוא מפסיק
אני עדיין מרגישה
מכוסה בקרח
אני עדיין רואה
את הגבישים מרחפים מסביבי
אני עדיין לא
עד השאיפה האחרונה
ללא נשיפה

המגנים המשקרים
נופלים בדקות אלה
והמלחמה לחיים
רק מתחילה
על פני התהום
החושך פורץ אלי
מאמץ שיניים
לכרסם בי
השתיקה של העפר
הפכה לשירה רועשת
נתנה להם חיים חדשים
ואולי כל מה שקיוויתי
למצוא רחוק שם ונקבר
היה כל הזמן חי בי
ואולי גם זה רחוק
והכל ישוב אל המצולות

מסע לפולין 2004