אני יכולה
להמשיך לשכב ככה על הגב
בחוסר מעש,
בחום אימים מתיש
להיזכר בחלומות בהם אינני מצליחה
להגיע אלייך
ולרצות לצעוק שאני
לא אוהבת אותך יותר.

מצאתי גופייה מהלילה האחרון.
היא מעט מקומטת, את יודעת -
כביסה זה לא הצד החזק שלי.
אין בה שום ריח ולא שום זכר
רק קמטים של בד שחור,
שחור שחור, ודק
ומקומט.

רכבות
קוראת שלט אחר שלט
הבטחתי לעצמי שאכתוב עלייך ככה

אבל אני כבר לא אראה
את השלטים בדרך אלייך
או שאראה, ולא אהיה בדרך אלייך
כבר לא אסע ברכבות
או שאסע, אך לא ארד באותה התחנה.

סידרתי לנו פגישה מקרית.
אולי
הסתדרה לנו פגישה מקרית?

חשבתי על פגישה מקרית,
וזה קרה.

זוכרת
איך הייתי נכנסת למיטה
משחקת בעורך (שיערך היה קצר מדי)
ומעירה אותך בנשיקות קטנות?
כמה מחשבה השקעתי
בכל רגע שהיה
ועכשיו אינני זוכרת הרבה.

אני יודעת היטב שלילות כמו שהיו
לא ישובו עוד להיות.
אני לא יודעת יותר דבר
על אהבתך שהייתה
על אהבתי שעדיין -
מתמוססת באוויר
בכל מקום שאני בו
כמו אבקה מרחפת מסביבי
נדבקת אליי כשחם מדי,
וכשקר, מגרדת את עורי
מהגעגוע
למגע עור גופך
והכול זר לי.

פעם יכולתי לקנא
באנשים שכתבו שירים
על אהבות שנגמרו.
לפני שעוד היית לי את
לפני שנגמרת.