הדם זורם מהיד אל האצבעות, שם מטפטף מאצבע לאצבע ומשם מטפטף
לרגל, ואז באיטיות זורם לאורך הרגל ומתווסף לשלולית ענקית של
דם. כל כך אוהבת להסתכל על כל זה. עם כל טיפה את מיטשטשת יותר
ויותר, ולבסוף מאבדת את ההכרה. וככה את שוכבת באמבט, עד
שמוצאים אותך - שוכבת מתה בתוך שלולית של דם.
אני מרחמת על אמא שלך - למרות שהיא צעקה ורבה איתך, היא אהבה
אותך. איך היא בוכה עכשיו... אה, וסבתא שלך מתה באותו יום שאת
התאבדת, בהפרש של 5 שעות. גם היא נורא אהבה אותך. ומה איתי?
כמעט כולם אהבו אותך, אבל אני לא בטוחה שאת אהבת כמעט את כולם.
התאבדת רק בגלל האידיוט הזה.
עכשיו, בגלל שאני לא יכולה לדבר איתך, אני מבלבלת לכולם ת'שכל.
אבל הנה, את באה. היי, חכי לי! למה התעכבת ככה? כבר שנתיים אני
מחכה לך פה! נו, מה את אומרת על גן עדן? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.