"אבניירומספריים המנצח בין השניים אחת שתיים שלוש!".
ניצחתי, הקלפים שלי, גם המוזהב הנדיר של יגאל.
מארגנים עוד חבילה, אני שם את הנדיר, ויגאל שם 5 פושטים מולו.

"אבניירומספריים המנצח בין השניים אחת שתיים שלוש!", ניצחתי,
הכל שלי.
באבנירומספריים אני תמיד מנצח, אף אחד לא יכול עלי, אפילו
אלוהים לא יכול עלי, רק שהוא לא אוסף קלפים.
"אבניירומספריים המנצח בין השניים אחת שתיים שלוש!", ניצחתי.
רוקנתי את יגאל, סתם לא יודע לשחק, קרעתי אותו בלי להתאמץ
בכלל. בטח הוא הולך לבכות לאמא שהוא הפסיד והיא תקנה לו עוד
קלפים. עד סוף ההפסקה הגדולה הספקתי לרוקן גם את אבי ואת צור.
הרווחתי הרבה כפולים שגם ככה אין לי מה לעשות איתם.

ככה איך שאני נכנס לשיעור צור נותן לי מבט של
"איזה-מניאק-רמאי", אבל אני לא רמאי, אני לא צריך לרמות, אף
אחד לא יכול עלי באבנירומספריים.

"למי אין שיעורי בית?", לי אין, אף פעם אין, אני פשוט לא
מכין.
"אבניירומספריים המנצח בין השניים אחת שתיים שלוש!", לקחתי את
המורה בגדול, אין לה סיכוי נגדי, לאף אחד אין. כבר שהייתי ילד
קטן גיליתי שאני פשוט לא יכול להפסיד במשחק הזה, לא משנה כמה
אני אשחק, ונגד מי, אני פשוט לא מפסיד לאף אחד, אף פעם.

בדרך חזרה הבייתה נזכרתי שכחתי שוב להוריד את הזבל בבוקר, בטח
אמא תרצה לתת לי עונש. מאז שאבא נפטר היא מענישה אותי הרבה,
כדי שלא תחסר לי משמעת או משהו כזה, אבל אני לא מפחד, אם היא
תסכים ללכת נגדי אבניירומספריים אז הלך עליה.

היום מתחילה סידרה בטלויזיה שאני מחכה לה כבר הרבה זמן, אז אני
ממהר בדרך, ואני עובר את הכביש בלי להסתכל, מכונית כחולה שנסעה
במהירות באה לקראתי, חיי עוברים לנגד עיניי, ובום.
מזל שמלאך המוות תמיד מסכים ללכת נגדי אבניירומספריים, אחרת
כבר מזמן הייתי מת.

יש לי משחק קבוע עם אלוהים שבוע הבא, הו אז אני אראה לאמא! היא
לא האמינה לי שאבא יכול לחזור.
היא לא יודעת שאף אחד לא יכול עלי באבניירומספריים?