(הרי לכם עוד סיפור קצר,
מהסידרה לה בחרתי לקרוא: "אגדות מקצה הזמן"
מעניין לציין, כי אלו כולם מבוססים על חלומות,
שהיו ארוכים ומפורטים עוד יותר, אך זהו דינם של חלומות,
שלאחר שמתעוררים מהם, כל שנותר הם רק פרגמנטים,
פיסות לא מחוברות ואבק של כוכבים).

הוא ישן.
ישן וחלם.
חלומות של כוח ועצמה.
הוא חלם שהוא אייל בקצה זנבו של דרקון.

הוא פקח עין אחת צרה, גדולה וזהובה
והציץ בעולם.
כתמים לבנים קטנים זזו על פני הירוק האינסופי.
ולמעלה זרם הכחול
ובו בער הזהוב החם.

הוא עצם את עינו.

הוא פקח את עינו השניה,
שהייתה ממוקמת כמובן, כמו אצל כל בני מינו,
מצדו השני של ראשו הצר והארוך, והביט בעולם מצדו האחר.
ומאחר והמראה הניח את דעתו, הוא עצם את שתיהן בעצלות.
הוא מתח את כפותיו הקדמיות, שלחן לפנים וקישת את גבו.
הוא מתח את כפותיו האחוריות והצליף בזנבו באוויר.
הוא פרש את מוטות כנפיו והכה בהן מספר פעמים,
יוצר רוח שהסיטה מספר כתמים ושינתה את מיקומם בתמונה הכוללת.

הוא חרק בשיניו, פיתל את לסתותיו ונשך את הלא כלום,
סתם כך - לשם התרגולת ואז הוא בדק את הירוק, שלפניו ומתחתיו,
ריק מכתמים לבנים. טוב מאד.

הוא נעל את לסתותיו ואת המקור שבקצותיהן והקיש בירוק מספר
פעמים. ומייד חש בהקלה המיוחלת בשרירי עורפו.

כתם אפור נע באיטיות בתוך הירוק,
מתגנב לעבר ריכוז של כתמים לבנים.
הוא הציץ בכתם האפור בסלידה
ואז הפנה ממנו את מבטו לעבר אופק הטורקיז.

והוא זכר.
הוא נזכר בימים הרחוקים, כאשר רק הגיע לכאן, כאשר רק הגיע לכאן
- משם, מלמעלה, מתוך השחור, הקר, מלא האורות, הקרח והאש.
הוא נזכר בקרבות באחרים  ורגשות מעורבים עלו בו, כאב ועוצמה,
זעם וגעגועים.

התרגשות ניכרה בקרב הכתמים.
כתם אפור התקרב יתר על המידה ללבנים והוא ראה זאת.
הוא הסיט את הכתם הלבן שדבק לזנבו והם החלו לסעור ולזוז
במהירות, נסוגים לעברו, כמתוך הרגל.

עוד שני כתמים אפורים הופיעו מתוך הירוק מצדו האחר.
הוא שאף, פיתל את ראשו וכיווץ את מיתרי קולו.
הוא נשף וקול רם ושורקני מלווה בניצוצות נמלט מפיו
ואז בא זרם האוויר הבוער.
הכתם האפור בער יופי ותוך רגע הפך לשחור, שטוח ונייח.
הירוק נפגע גם כן, אבל הוא ידע שתוך זמן לא רב, מספר סיבובים
של הכסוף החיוור בכחול הכהה, ישוב הירוק ויתמלא.

כתם אפור נוסף התקדם לעבר קבוצת הלבנים שנפנתה ונמלטה ממנו.
הוא הצליף בזנבו והאפור השני עף למרחק עצום,
מעבר לתחום ראייתו.
לכתמים האפורים פשוט לא היה כל שימוש
ונראה היה כי הם ניזונו מן הלבנים.

הוא נזכר בימים הראשונים, כאשר רק הגיע, נהג גם הוא להיזון מן
הכתמים הלבנים, אך מהר הוא גילה כי אין עוד כל כתמים לבנים
בקרבתו.
הוא נאלץ לעוף סיבובי זהוב מספר, עד אשר מצא כתמים לבנים שוב.
כאשר גילה את סודם במקרה
הוא התכוון לאוכלם גם כן. הוא הבחין שהירוק בקרבתם היה לח
ומתקתק וספוג בשכבה דקה של לבן.
הוא חשב על זה מעט, רק מספר כסופים. והחליט לנקוט בגישה אחרת.
מכיוון שהירוק הפך לטעים במקום בו היו הלבנים, וכלל לא אכיל
בכל מקום אחר, ומכיוון שלא היו כה הרבה לבנים והרבה ירוק הרי
שאם יהיו לו יותר לבנים יהיה לו יותר ירוק טעים.
אך זה לא היה כה פשוט.
לאחר זמן מה הבחין כי מספר הלבנים לא גדל בקצב שרצה.

לאחר שהרהר על כך זהוב שלם הבחין כי בכל פעם שמופיעים כתמים
אפורים, שאינם מותירים כל שטח לבן על הירוק, אלא ניזונים
מהכתמים הלבנים שלו, ירד - מספר הכתמים לבנים שברשותו.
לכך הוא כמובן לא הסכים, ולאפורים לא היה לו כל שימוש.

הכבשים הלכו אחרי האייל הנביא.
הוא היה זקן מאד, אף כבשה לא זכרה עד כמה. היו שטענו ששמעו
מסבתן כיצד מת מזקנה וכיצד נכנסה בו רוח הקודש, אך איש מעולם
לא ראה את רוח הקודש ולכן אף כבשה לא האמינה לסיפורי הסבתא
האלה. אך היו דברים שכולן ידעו: כולן ידעו שהוא היה שם מאז
ומעולם. כולן ידעו שהוא לא אכל דבר ולא פעה ולא ביקש להזדווג,
אלא רק הלך לכיוון הנכון בעת סכנה.
איילים רבים ניסו במשך הדורות להזמינו לדו קרב על מנהיגות
העדר, אף אחד מהם מעולם לא שרד.
מעמדו הפך בלתי מעורער וכאשר זז, זז אחריו כל העדר, תמיד.

רייאו התקדם באיטיות, נזהר להימצא תמיד מול הרוח.
כן, הכבשים היו שם.
ארבע רגלים וזנב ואף פעמים X ארבע רגלים.
הוא ליקק את שפתיו וחשב על בשר כבש רך.

מולו, בתוך הדשא הגבוה עמד האייל הזקן, מנהיג העדר, הוא נראה
רזה וחולה וממורט ולא היה עליו כל בשר. ראשו היה גולגולת כבש
מחייכת ובכל זאת הוא עמד או כמו ריחף מעל פני האדמה ומאחוריו
התרוממה הגבעה הזהובה.  

רייאו החל לשפר את עמדתו ולאגף אותו מסביב לגבעה, כפי שהורה לו
ההאאוויי המנהיג, לפני שיצאו לפשיטה.
הכבשים מצידה השני של הגבעה אמורות להתחיל לשעוט ולנוס ישר
לעברו.
משהו היה לא כשורה, מאד לא כשורה. האדמה החלה לרעוד מתחת
לרגליו. הוא הרים את ראשו לשמיים,
כל כמה שהאנטומיה הזאבית שלו אפשרה לו.
זה היה גדול ומפחיד ויפה ונהדר. זה זהר באור פנימי. זה היה
דומה במעט לאחד מאותם עופות שהוא צד כה הרבה פעמים, אך בלי
נוצות, או ללטאות, שנהג להשתעשע איתן וללעוג לאיטיותן.
זה היה מכוסה במעטה פלומתי או פרוותי כמו כבשה, רק זהוב.
והיה דבר מה נוסף .
כן, הדבר האחרון שעלה במחשבותיו,
כאשר פרצה השאגה מפיו של הדבר ולאחריה האש השורפת כל.

הוא זיהה את הסוד בעיניו.
היה זה מבט יהיר, חזק וקטלני כפי שלא נתקל בו אצל אף לטאה,
עוף, כבש, או אריה. היה זה מבט של טורף בלא פחד שאפילו
ההאאוויי מנהיג הלהקה היה משפיל לפניו את מבטו שלו.
היה זה מבט כמו שלו עצמו, אך חזק אלפי מונים,
מבט של זאב.

כתמים לבנים קטנים זזו על פני הירוק האינסופי.
ולמעלה זרם הכחול ובו בער הזהוב החם.

הוא עצם את עיניו.
הוא ישן.
הוא חלם שהוא אייל בקצה זנבו של דרקון.
הוא ישן וחלם.
חלומות של כוח ועצמה.