אני חי במציאות של בינתיים.
בינתיים אני אעשה ככה ובינתיים אעשה ההפך.
אני לא יודע בכלל מה אני רוצה, הכל זה בינתיים.
נכנסתי לצבא אחד עכשיו אני אחר,לבינתיים.
אני לא מצליח להתפתח פשוט בולם אותי, לבינתיים.
עוד 9 חודש אומר לעצמי וחושב:"לבינתיים".
עוד הגבלה ועוד הגבלה לא מסוגל כבר להחזיק, לבינתיים.
אני חצוי אני שבור אין לי מושג מה קורה, לבינתיים.
אני מנסה להבין ומתבכיין לעצמי, אין סוף לבינתיים.
בסוף אני אצא ולא יהיה לבינתיים, מה אני אעשה?
לבינתיים הכל נראה אופטימי וזה הכל לבינתיים.
אני מקווה שיהיה טוב...
אבל בינתיים זה לא.