1. פנים - חדר המתנה במרפאה גניקולוגית - בוקר.

חדר רחב עם חלון גדול שמכניס הרבה אור, וילונות בצבע פסטל. דלת
מעץ. מספר נשים יושבות על הכיסאות הירוקים שקבועים אל הקיר
ומעלעלות בעיתונים. שקט. בצד החדר חלון אל חדר המזכירה, שיושבת
ומפטפטת בטלפון. הדלת נפתחת ונכנסת תמר, בחורה בת 25, בשמלה
קצרה ופרחונית ושיער אסוף בקוקו. נראית מפוחדת. ידיה על הבטן
התחתונה. עומדת בכניסה ומתבוננת בנשים, עד שאחת מהן מציעה לה
לשבת. היא ממהרת להתיישב, אך מייד נזכרת שעליה לגשת למזכירה
וקמה בחיוך מתנצל. ניגשת למזכירה.

תמר
אה... שלום, סליחה... אה, נראה לי שיש לי תור בשעה... אה, עשר
ועשרים...

המזכירה (מרימה מבט אדיש, ממלמלת משהו לאפרכסת ומנתקת)
איך קוראים לך? (מחפשת בדפים) אה כן, גברת ברמן? את הגעת
לכריתת רחם?

תמר
אה... לא, זה לא אני ש... אבל... אמממ, כן...

המזכירה (מביטה בה באדישות)
כן, את יכולה להיכנס. ד"ר שוורץ יקבל אותך.

תמר נכנסת בצעדים מהוססים אל מעבר לדלת.

2. פנים - מסדרון - בוקר.

תמר מגיעה למסדרון שמוביל לכמה חדרים. במסדרון יש אור פלורסנטי
חזק שמסנוור אותה. החדר מסתחרר סביבה - המצלמה מסתחררת. היא
ניגשת לאחד החדרים שנושא את השלט "ד"ר ע. שוורץ", נוקשת על
הדלת ונכנסת פנימה. ידה על בטנה התחתונה.

3. פנים - חדרו של הרופא - בוקר.

ד"ר שוורץ, גבר כבן חמישים, מקריח קלות, פנים נעימות ומשקפיים
על קצה חוטמו, יושב אל שולחנו עמוס הניירות. מרים את עיניו
ומחייך אליה. ידיה מחזיקות את בטנה התחתונה ולוחצות עליה
בחוזקה. הוא מחווה בידו על הכיסא והיא מתיישבת בפנים קפואות.

ד"ר שוורץ
שלום, גברת... (מביט בניירותיו) גברת ברמן. תמר ברמן. הייתי
רוצה לשאול אותך כמה שאלות לפני שנתחיל. אם לא אכפת לך, זה
הנוהל לפני ביצוע ניתוח סופני שכזה. ובכן... את נשואה?

תמר (נושכת את שפתיה)
אדוני, ברשותך אני מעדיפה שנתחיל, ושלא תשאל אותי שאלות
אישיות.

4. פנים - משרד הרופא - בוקר.

תמר יוצאת חיוורת מחדר ההלבשה, לבושה בחלוק ירוק של חדר ניתוח.
רגליה יחפות. היא נשכבת על מיטת הגניקולוג. הרופא לא נמצא.
המצלמה מסתכלת על התקרה הלבנה שלמעלה.

(voice over, קול של בחור)
"תמר שלי, את יודעת כמה אני אוהב אותך. אבל אני פשוט לא יכול
להרשות לעצמי להסתכן בשלב הזה של החיים שלי. זה כבר מאוחר מדי
בשבילי. אם את אוהבת אותי באמת, אני בטוח שאת מבינה". (הקול
חוזר על עצמו)

הרופא והאחות נכנסים. הרופא לובש את כפפות הגומי על ידיו. הוא
מדבר עם האחות על הטיפול. הם מתקרבים לתמר ומכינים את כלי
הניתוח. קלוז-אפ על פניה הלבנות והמזיעות של תמר. האחות מדריכה
אותה לשים רגליה על הארכובות. הרופא דוחף את ידו לאיבר מינה של
תמר לבדוק בדיקה ראשונית. תמר נושכת את שפתיה. מוסיקה צורמת
ועוד פעם המצלמה מתמקדת בפלורסנט ומסתחררת.
לפתע, הדלת נפתחת ונכנסת המזכירה וניגשת לרופא בדבר דחוף.
הרופא ניגש אל תמר ומבקש ממנה לקום. תמר קמה מבולבלת ומתיישבת
רועדת על המיטה. אל החדר נכנס רועי (בחור מתולתל רזה עם זקן
צרפתי) ואומר לתמר.

רועי
תמי שלי. בואי יפה, קומי. מה שעשית הראה לי כל כך הרבה, זה
הראה לי כמה באמת אכפת לך ממני.

תמר מסתכלת עליו המומה, קמה ודוחפת מעליה את ידו. היא הולכת
לכיוון חדר ההלבשה, בלי לדבר איתו.