היא מנסה לשכוח שלא אוהבים אותה,
ושלאף אחד לא איכפת ממנה,
היא מנסה לשכוח את אלוהים,
והיא מנסה לשכוח אותך,
כי אתה לא שם איתה,
אתה לא שם כדי לעזור לה,
אתה אפילו לא חושב עליה,
אף פעם לא הבנת עד כמה היית חשוב לה,
או עד כמה היא אהבה אותך,

היא מנסה לשכוח מהכל,
אך היא שוכחת שמזיכרונות לא בורחים,
לא לפני שמגיעים,
היא יודעת שהיא צריכה להשאיר פירורים,
כדי לא להפוך לעוד אחת מהמתים,
היא עוברת על פני עצים,
פרחים ושיחים,
שם ביער,
איפה שאין אור,
והצללים שולטים,

הסוף כבר כאן,
היא הגיעה לסוף השביל,
השביל שלה,
עכשיו אפשר לשכוח,
עכשיו אפשר לחייך סוף סוף,
ולהגיד לכולם "להתראות",
כי זהו הסוף.