אני עומדת לצידך, אתה רואה אותי מלמעלה?

אני עוד מדמיינת לי את פנייך, איפה אתה?

לאן נעלמת?! תבטיח לי שתשוב!

התיישבתי לידך, אני מחבקת אותך! אתה מרגיש?

תמיד סמכתי עליך- אני סומכת עליך שתחזור.

לא! לא! אני לא מדברת לאבן.. אני יודעת שלא!!

אני בוכה.. אני מרטיבה אותך?

האבן רטובה.

לא! אני לא מדברת עם האבן, אני יודעת שאתה תבוא!

אני מחכה לך.. עוד מחכה. מחכה.

לילות קרים עברו- אני מפחדת. אני מתגעגעת לרוגע שלך.

אחרי לילות כה ארוכים בלעדיך, החלום האיר את פניי-

יצאת מהאבן.. חזרת אליי! תמיד ידעתי שתחזור..

רצתי אליך, רציתי לחבק אותך חזק ולא להרפות.. לא! אך אל
תבכה...

אני אבכה בשבילך, מבטיחה. רק אל תבכה.

ואז האבן לקחה אותך שוב.. אל תלך! השאר איתי..

הבכי שלך מהדהד בראשי ללא הרף- אני החלטתי!

אני יודעת שאבא יבכה, אמא גם. אבל אמא, אבא אל תכעסו- הוא זקוק
לי. אני זקוקה לו.

אני אשמור עליכם מלמעלה.

קמתי..

הבאתי סכין. לחתוך? הפחד אוחז בי. ושוב הבכי שלך מהדהד בראשי.

אני מתחילה לחתוך.. הדם נשפך על האבן.

ואז אני רואה אותך.. פנייך תמוהות- והצלחתי להגיד רק משפט
אחד:

"התגעגעתי אז באתי"

אנשים עומדים סביבנו

קבר.