אתמול בכיתי
אז אל תגידי לי לא
אל תעצרי את השעון
תני למחוג להסתובב לכאן ולכאן
שיעביר את הזמן
ולחדר ברגליים יחפות, נכנסתי
קפוא היה שם
הרגשה של לבד
הרגשה שאין עוד אף אחד
אז התקפלתי בצד.
אתמול בכיתי
אל תשאלי אותי איך
כנראה שהתרחקתי ממך
שמרתי די הרבה בלב
הדמעות זלגו
ולא היה כאב.
והצרחות, הגיעו וחתכו את הדממה
ומכאובי הקור, שבו, כמו בתקופה הישנה
אין צורך בעידוד
זה לא דורש שיקום,
מתישהו צריך לקום.
כי אתמול, בכיתי
אל תיראי המומה
כי אין שם באמת אבן
ואם יש היא נורא קטנה
ואת שאר החלל ממלא לב מושתל.
אז אתמול בכיתי,
יש לי קצת רגשות,
עם הפנים אל הכר,
כבר היה מאוחר
לעצור את הדמעות
לנסות להשתיק את הקולות.
ואתמול בכיתי
אל תעשי כאן סיפור
כי זה בסך הכל בכי
אז אתמול בכיתי
את יכולה להאשים את עצמך...
על שאתמול בכיתי... |
