נר נדלק בבית בודד בכפר, והאיר את החושך ששרר מסביב...
                     
  "היום יום שבת ואני כותב לך כי התגעגעתי אלייך כל כך עד שלא
ישן יותר בלילה. המרחק הנצחי בינינו כל כך כואב וכל מה שנותר
לנו לעשות הוא להתכתב. הנר שקניתי היום במיוחד בשביל לכתוב לך
עוד מעט יגמר, לשמחתי קניתי נר גדול כדי שיוכל להאיר הרבה זמן,
ואני אוכל להתאים את המילים למחשבותי, אך לצערי לכיכר לחם
וצלוחית חמאה לארוחת ערב, כבר לא נשאר לי גרוש.
  הדוור יבוא אלי מחר בבוקר לקחת את המכתב, אני פגשתי אותו
בזמן שקניתי את הנר בשוק היום בבוקר, ואני מקווה שהמכתב יגיע
אליך במהרה בלי שום בעיה.
  כולם כבר הלכו לישון ורק הכלב בחצר מיבב לו על הירח הבלתי
נלקח. אינך יודעת כמה פעמים כבר ניסיתי לכתוב לך, אך כל פעם
אני לא מוצא דבר לכתוב, כמו כן עכשיו. אני מתישב על הכיסא החדש
שבניתי לפני כשבוע מעץ אלון שקורתי עצים הביאו לכפר. אני
שילמתי עבור חלק מהעץ שתי ארוחות צהרים, אך הרעב בסוף השתלם,
אם יום אחד תבואי אלי לביקור, אני אתן לך לשבת בו, הוא יצא נח
להפליא. אחרי שהתישבתי על הכיסא אני מתבונן בדף ריק המונח
לפניי ועל נוצה שאיתה אני מעביר לך את כל מחשבותי.
  אתמול כבר ירדו הגשמים הראשונים של החורף ואצלך אני בטוח
עכשיו נעים ויבש. השלוליות כיסו את כל פני הכפר, והמעבר נהפך
לקשה מתמיד, אפילו לסוסים הכי בריאים. דרך אגב, הסוס שלי בריא
ומרגיש טוב, לפני יומיים החלפתי לו פרסות ועכשיו הוא כל הזמן
מבקש להתרוצץ בשדות החיטה.
  כל כך הרבה זמן עבר מאז שראיתי אותך לאחרונה עד שכמעט שכחתי
את פניך, אך הציור של הצייר המשוטט שצייר אותך לפני שעזבת נמצא
כל הזמן מולי.
  ראי מה אני כותב לך, במקום לכתוב לך איך אני מתגעגע אליך
אני כותב לך על הסוס שלי, על הכיסא שבניתי, אני יודע שזה לא מה
שאת רוצה לקרוא, אבל השאלה האם אני מסוגל לכתוב לך את מה שאת
כן רוצה לקרוא. כבר בטח נמאס לך כל הזמן לשמוע איזה אפס אני
בחיים, ושאת המושיעה העולמית שלי שמחזיקה את העולם על אדמתו.
אם בכלל תקראי את המכתב הזה, דמיני לך מה הינו יכולים לעשות
בזה הרגע. האם זה מה שאת רצית? לשבת שם ולקרוא את קשקושיי?
אפילו אם כן, אני לא. אני תכננתי לנו ערב רומנטי על שפת האגם
ביום הולדתך הקרוב, תכננתי נרות, כתבתי לך שיר, רציתי לשבת אתך
שם מ רגע השקיעה עד לזריחת השמש ולראות את שתי תופעות הטבע
המופלאים האלה הולכים ושבים זה באחר זה כמו שתי יונות שעפות
אחת אחרי השניה ולהפך. את יודעת מה... אם יום אחד תבואי אלי
אני בכל זאת אקח אותך אל האגם, את צריכה לראות האווזים
שמתרחצים שם כל בוקר ומעלים גלים כמו באוקיינוס שאולי מאחוריו
את נמצאת.  
  עכשיו הנר עומד להשרף לגמרי ולהשאיר מאחוריו רק עפר, הירח
עומד להסתתר מאחורי העננים ולהשאיר את העולם ומלואו בשחור
שחורים. הדממה משיגה אותי יותר ויותר מהר, ולי לא נשאר כלום
מאשר לסיים את המכתב הזה שלא מועברת בו אפילו של משהו שבאמת
רציתי להגיד לך, אבל מה איכפת לי בכלל, הרי את לא קיימת שם
בכלל אלה רק בראשי, היום קוראים לך סוזי, ומחר את אסתלה, וסופו
של המכתב כסופם של המכתבים האחרים אשר לא מצאו את דרכם אל
מענם."
 
  הנר נכבה וחושך נפל על פני הכפר, פיסת נייר מקומטת נזרקה מן
החלון של בית בודד בכפר...    


11.9.99