היה זה יום אביבי ויפיפה. השמש זרחה בשמיים והציפורים התאספו
ליד רגליו וליקטו את שאריות המזון שאנשים אחרים הותירו. תום
היה שקוע בקריאת העמוד האחרון של ספר, שכתב הסופר האהוב עליו ,
פול אוסטר. הוא ניסה להבין את מלוא משמעותה של כל מילה, את
כוונותיו הנסתרות של הסופר ואת התפיסה שעומדת מאחורי הספר
וכתובה באותיות לבנות על הרקע הלבן של העמוד האחרון בספר.
אותיות שמתכהות למי שקרא את הספר ויוצרות מילים כל-כך פשוטות
אך מכילות חוכמה כ"כ גדולה. הוא הרים את ראשו כדי לקרוא
למלצרית אך תשומת לבו היתה נתונה לנועם שישב בקצה השני של
המסעדה. היה לו שיער חום בהיר ועיניים ירוקות הוא לבש חולצה
שחורה ומכנסי ג'ינס כחולים, מה שלא תרם להבלטתו ב"שטח". תום
בחן אותו בעיניים סקרניות.
נועם ישב לבדו במסעדה. כל פעולותיו התרכזו ביניקת הסיגריה
ובנשיפת העשן, אך מוחו קדח בעצבנות בבעיות המטרידות אותו
לאחרונה : התואר ועבודת הגמר, שכר הדירה, ההורים והעבודה. הוא
הרגיש שמיום ליום הוא מתקשה יותר ויותר להמשיך הלאה. הוא היה
כמה לאדם שיוכל להקשיב לו ולבעיותיו, שירצה לייעץ לו אך לא
לשפוט אותו שיאהב אותו אהבה אמיתית שמעולם לא חווה.
הוא הרים את ראשו וראה את תום מתבונן בו. תום חייך חיוך נבוך
הרכין את עיניו ועשה עצמו קורא בספר. נועם הרגיש כי זו יכולה
להיות הזדמנות טובה. הוא קרא למלצרית, היחידה במסעדה באותה
שעה. למלצרית היה שיער שחור חלק ועיניים חומות. היא לבשה
גופייה אדומה קצרצרה שהבליטה ללא בושה את מה שהיה לה להציע. גם
מכנסי הטייץ הקצרים לא ביישו את התדמית. המלצרית התקדמה
באיטיות אל נועם, שנתן לה פתק ובו שמו ומספר הסלולרי שלו. לאור
פניה המסמיקות, מיהר לבקש ממנה לתת את הפתק ל "בחור הביישן
שיושב שם בפינה". המלצרית התאמצה לחייך אך למעשה עיוות פניה
העיד על אכזבתה, כי יותר משהיתה שמרנית היא חשבה על ההחמצה
הגדולה למין הנשי ששני גברים אלה ורבים אחרים יצרו לדעתה. נועם
חייך חיוך מתנצל והותיר אחריו טיפ שמן.
למחרת התעורר תום לעוד יום שמשי ויפה. כדור השמש הצהוב על רקע
השמיים התכולים גרמו לו לאושר פנימי. הוא נכנס לחדר האמבטיה
לצחצח שיניים ונמנע מלהביט במראה שהיתה תלויה מעל הכיור. מעולם
לא אהב לראות עצמו במראה, הוא היה שלם עם תום הפנימי אך מעולם
לא אהב את תום החיצוני. הוא פתח את הארנק שלו, לראות כמה כסף
נותר לו "בכיס" וראה את הפתק ששלח לו נועם. זו הפעם הראשונה
שבחור נותן לו מספר טלפון והוא לא ידע מה לעשות ואיך להתנהג.
הוא החליט לחכות עוד מספר ימים ורק לאחר מכן להתקשר.
נועם התעורר עם ציפייה למשהו חדש. אהבה גולמית שממנה יתפתח
מוצר עדין ויפה. הוא הכניס את הפלאפון לכיס ויצא לשתות כוס קפה
במסעדה של אתמול. משהתקרב  למסעדה הבחין בתום בדיוק באותו מקום
יושב לבדו, מרוכז כולו בעוגת השוקולד שהיתה מונחת על שולחנו.
נועם רצה להצטרף אליו, לדבר איתו ולהכיר אותו. הוא ניגש לשולחן
של תום ואמר בבהירות ובביטחון - "אני נועם, אפשר להצטרף". תום
הרגיש את החום על פניו והניח שהוא מסמיק. "בשמחה" אמר וחייך
חיוך שהאיר את עיניו בברק מיוחד.
- "ציפיתי שתתקשר" אמר נועם
- "מצטער" , הייתי מאוד עסוק אתמול. "התכוונתי לצלצל היום".
- "אז....אתה....כלומר, אה...."
תום הביט בעיניו הירוקות של נועם ואמר "כן". חיוך של הקלה
התפשט על פניו של נועם. הוא נשף נשיפה ארוכה ושחרר את הלחץ
שהשתקע בלבו. הוא עשה זאת כבר מספר פעמים, ניגש לגברים שאינו
מכיר. הוא ידע בדיוק מה עליו לעשות אך תמיד ההתרגשות הצליחה
להרוס. הפעם, החליט, הוא לא ייתן לזה לקרות.
- "אני נורא מתרגש, אני מקווה שתבין", התנצל.
- "נדיר למצוא אנשים שמשתפים אדם זר בתחושותיהם. זה מאוד יפה
בעיניי".
- "תודה"
- "אז מה, אתה לומד, עובד?" התעניין תום
- "כן, אני לומד כלכלה. שנה שלישית באוניברסיטת ת"א. ואתה ?
"
- "אני סטודנט לפסיכולוגיה. שנה א' " השיב תום והוסיף "ויש לי
טור ציורי בעיתון המקומי של רמת גן"
- "באמת ?  אתה בטח נורא מוכשר. תמיד רציתי לדעת לצייר"
- "אף פעם לא מאוחר....."
- יש היום סרט מצוין בקולנוע. תרצה לבוא?" שאל נועם
תום הרגיש את השמחה עוטפת אותו כמו שמיכה ביום חורף קר. הוא
שכח את כל "חוקי ההתנהגות" ואמר בהתלהבות "כן ! בשמחה !"
- "בקולנוע חן בתשע וחצי, בסדר מבחינתך?"
- "מצוין" ענה תום.
נועם הוציא מארנקו כסף, הניח על השולחן, קם, חייך אל תום
והלך.

בערב, נפגשו השניים בדיוק בתשע וחצי ליד הקולנוע. נועם לבש
ג'ינס שחור וחולצת צווארון משובצת, תום לבש מכנסיים בצבע חום
בהיר וחולצה ירוקה. שניהם נראו מרשימים בטבעיותם. הם נכנסו יד
ביד לקולנוע, ללא התייחסות לעיניים החודרות שבהו בהם. הם
התיישבו בשורה שלהם והיו שקועים בסרט לכל אורכו. לא היה ביניהם
מתח או סימני שאלה. הם צפו בסרט כשהם אוחזים ידיים.
כשיצאו מהסרט, דיברו רק עליו. שניהם חשבו שהסרט מצוין. הם החלו
ללכת לכיוון ביתו של תום וכשהגיעו אליו תום הרגיש הרגשה מוזרה.
פניו היו חמות ודפיקות לבו הואצו.
נועם הרגיש את ההתרגשות האופפת אותם. והוא אהב אותה.
הוא העביר את ידו הרועדת בעדינות על פניו של תום, קרב את ראשו
אל פניו של תום. תום התקרב אף הוא והשניים העניקו אחד לשני
נשיקה נעימה ותמימה של שני אנשים.