[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








רציתי לקרוא לזה המכתב שלא ייכתב לעולם
אבל הנה אני כותב אותו עכשיו
אז כנראה שזה לא ממש נחשב
אבל את לא תקראי אותו אף-פעם
אז אולי הוא בכל זאת לא ממש קיים
העולם מלא באנשים שאוהבים את אלה
שלא אוהבים אותם בחזרה
נותנים הכל בלי לבקש תמורה
עוד לא החליטו אם זה טוב או רע
ואיכשהו, אנחנו, זה תמיד נראה לי אחרת
("איזה פתיים הגברים" את בטח אומרת)
אבל זה לא רק אני
שלא יכול לקבל את זה שאני לא מיוחד
יש לנו משהו שאין לאף אחד
וכולם אומרים שזה לא בריא
וזה לא טוב, לא לך ולא לי
ואולי הרב קובע, ואולי הם צודקים
ואולי הם יודעים על מה הם מדברים
(אדיוטים)
ואולי לא בכדי, אני מתחיל להאמין...

תמיד אמרתי לעצמי שזה לא באשמתי
ושלא עשיתי שומדבר רע
שאת תתמודדי ושלא נורא
ולא זלזלתי כשכאב
וכאבתי אתך בחזרה
סירבתי להקשיב להרצאות נזוף
ועכשיו הכל מתפוצץ לי בפרצוף
אף פעם לא עצמתי עיניים
לא לראות אותך בוכה
רציתי לבקש ממך סליחה
שאני לא רואה אותך כמו שאת אותי
וכשהולך לישון לא לוקח אותך אתי
שלא מעריץ כל תו בפנייך
ושלא כמה למגע שפתייך
שלא נפעם מכל מלה שיוצאת לך מהפה
ומכל מחשבה שאת חושבת
ומזה שאת אוהבת
אותי
רציתי לבקש סליחה
ומקווה שתסלחי







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מות לטובים
ולרעים



-חברה קדישא


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/4/04 20:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פרימור בוחניק

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה